ההרס עצום: אגפים שלמים נחרבו, ציוד רפואי בשווי עשרות מיליוני שקלים הושמד, וחלקים שלמים בבית החולים הושבתו לחלוטין. 500 מיטות ו־8 חדרי ניתוח יצאו מכלל שימוש. הנזק מוערך ב־1.3 מיליארד שקלים.
הפגיעה בחיי אדם נמנעה רק בזכות היערכות מוקדמת, הואיל ומשרד הבריאות והנהלת בית החולים החליטו לפני המתקפה לפנות מחלקות לשטח מוגן. ההחלטה הצילה חיי מטופלים וצוותים.
לכאורה, ממדינה שמשרד הבריאות שלה יודע להיערך למתקפה כזו מבעוד מועד, היה אפשר לצפות לשיקום מהיר ונחוש של המוסד החיוני הזה. אז זהו, שלא. כמעט חודשיים חלפו – ואין החלטה סופית, אין תקציב מלא, ואין תוכנית שיקום רשמית.
שר הבריאות באותה עת, אוריאל בוסו, הבטיח בדיון בכנסת ב־7 ביולי כי "מה שנפגע ייבנה מחדש ובצורה מתקדמת ובטוחה יותר", ואף מינה פרויקטור. אבל הוא כבר לא בתפקיד, ונכון להיום האוצר העביר לסורוקה מקדמה של 30 מיליון שקלים בלבד. פחות מ־3% מהעלות הנדרשת לשיקום.
מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב הסביר לי השבוע כי יש צורך במיליארד שקלים לא רק לשיקום הנזק, אלא גם להקמת מבנה מרכזי חדש וממוגן, שכן פריסת המחלקות במבנים ישנים על פני שטח גיאוגרפי נרחב מקשה על המיגון.
לא למדנו לקח?
אז מה עושים בינתיים? משנוררים. אין לי טענות להנהלת סורוקה על היוזמה. אין כסף, אז חייבים לגייס תרומות מכל מי שרק אפשר. לא כי רוצים לבנות אגף מפואר, אלא כדי לרכוש ציוד בסיסי ולשקם תשתיות שנהרסו.
אומנם תרומות לבתי חולים בארץ הן עניין שבשגרה. לא חסרים בניינים, אגפים, מחלקות וציוד רפואי שמומנו על ידי נדבנים. יעידו על כך השלטים המבשרים על תרומתם בבתי החולים. אבל הפעם מדובר בחרפה. זה לא עוד בית חולים שמבקש להצטייד במכשור משוכלל, ולשם כך מחפש תרומות מאנשים פרטיים. המדינה נושאת באחריות ישירה לנזק, ובכל זאת משאירה את האירוע לחסדי נדבנים.
גם כך נורא לראות חטופים שחזרו מהשבי מבקשים מימון כדי לטפל בעצמם ולהשתקם כלכלית, אז עכשיו נוסף גם בית החולים סורוקה למבקשים תרומת חירום.
כשבית חולים מרכזי קורס, התוצאה היא לא רק הארכת תורים, משלושה חודשים לעד שנה ויותר, אלא גם פגיעה ממשית בבריאות הציבור – והפגיעה גבוהה בהרבה למדינה בטווח הארוך. מה גם שבמקרה של מתקפת טילים נוספת, חלילה, היכולת של סורוקה לקלוט נפגעים תהיה מוגבלת עוד יותר.
אם מישהו באוצר קיווה לחסוך על סורוקה, אז חיי אדם עלולים להיפגע בשל הסחבת הקמצנית, וזה בוודאות יעלה למדינה עוד הרבה יותר כסף. גם כך היו פערים בתשתיות ובמערכות בבית החולים בהשוואה לבתי חולים אחרים בארץ. עכשיו הפערים גדולים עוד יותר.
האם זה לא אחד הלקחים של 7 באוקטובר? לא לזלזל בדרום? לא להבטיח ואז לשכוח מההבטחה? סורוקה הוא לא "פריפריה חמודה" לצילומים על רקע ההריסות. הוא קו החזית הרפואית של הדרום. אם הפגיעה הזו הייתה באיכילוב או בתל השומר, האם גם אז היינו מחכים חודשיים בלי החלטה על תקציב? שאלה רטורית.
הדרישה פשוטה וברורה: שיקום מיידי, תקציב מלא, אפס סחבת. לא כמתנה, אלא כחובה בסיסית של מדינה כלפי אזרחיה. כל יום של עיכוב משמעותו שחיי תושבים בדרום שווים פחות. כל יום של עיכוב משדר לאיראן ולחמאס שהחיים בדרום שווים פחות. הדרום לא צריך רחמים – הוא צריך משאבים.
התרעות פיקוד העורף