אין מי שאינו משקר, כל שכן כשמדובר בפוליטיקה. אבל יש חשיבות לתדירות השקרים, לעוצמתם ולהיקף הפצתם, ובעניינים הללו השמאל בעולם הוא שיאן. כבר עשרות שנים הוא הופך טפילת שקר על אויביו לכלי תעמולה רב־עוצמה, והדבר גם נכון לגבי השמאל הישראלי (והנה מגיעה ההסתייגות המחויבת בימינו: לא כל השמאל, כלל לא).
הרי לכם דוגמה קטנה מתוך פוסט שנכתב לפני שנתיים אבל "מסתובב הרבה לאחרונה", אמר לי מי שהעבירו אליי. כתב אותו בועז אפלבאום, שנותן לקוראיו להבין שמתוקף תפקידו כראש לשכתו של שמעון פרס בהיותו ראש הממשלה, הוא נעשה שותף לסודות שמאחורי הקלעים. "זהו מקור השנאה ההיסטורית בין ביבי ואביו בנציון נ. לבין מנחם בגין" - כותרת הפוסט שלו.
מנחם בגין הורה לבנציון נתניהו ולמפקד הספינה אליהו לנקין לעגון בחוף כפר ויתקין... בנציון נ. סירב לקבל את פקודת בגין – שהרי הוא יריבו/השווה לו על הנהגת הימין הישראלי – ובמעשה בוגדנות מאחורי גבו של בגין, פקד להשיט את 'אלטלנה' לחופי תל אביב...". וכאן מספר בועז אפלבאום שבן־גוריון פקד לירות על האלטלנה, ובגין נתן פקודת כניעה כדי למנוע שפיכות דמים. מסכם אפלבאום: "כלומר, בגין הוא שמנע מלחמת אחים – שאותה תכנן, בזדון איוֹם, אביו של ביבי, המבקש בימינו אלו לחזור על יוזמת אביו!".
מניין לקח בועז אפלבאום את "עובדות" המעשייה הזו על אבי והאלטלנה (ותיבל אותה במנה הגונה של רשעות)? האם הגה ממוחו? שמע ממישהו? אין זה חשוב במיוחד. בין שמְסַפר שקרים כלשהו עושה זאת ביודעין ובין שלא - אלה עדיין שקרים. וכשהוא אינו טורח לבדוק את העובדות, הוא נוהג כך משום שהשקר מתאים לראיית עולמו, ואילו האמת האובייקטיבית, אם אינה משרתת את שנאתו האישית או את האג'נדה שלו - היא מבחינתו בעלת ערך שולי.
זו הסיבה לכך שה"ניו יורק טיימס" לא טרח לבדוק אם התינוק מעזה שלוקה ברזון נורא, ושאת תמונתו פרסם בעמודו הראשון, אכן כחוש כי תושבי עזה מורעבים על ידי ישראל, כפי שטען העיתון, או כחוש בשל מחלה חשוכת מרפא. האם היה קשה לעיתון לברר את הסיבה לרזון של התינוק? ודאי שלא. אבל הוא לא רצה לברר, כי היה לו חשוב להזדרז להעליל עלינו את עלילת הדם. וכך, בפועל הוא שיקר, ואין זה כלל משנה אם ידע שמדובר בשקר או היה יכול לחשוד בכך.
באותו אופן, גם אם לאפלבאום אין מערך בדיקת עובדות משלו כמו שיש לעיתונים, הרי שכ"חוקר פוליטי", כפי שהוא מוגדר ברוב כבוד בערך הוויקיפדיה שלו, היה מצופה שלפחות יטרח להציץ בערך הוויקיפדיה של מושא "מחקרו", בנציון נתניהו. שם, ברפרוף מהיר, היה מגלה שבנציון נתניהו שב ארצה מארצות הברית ב־1949. ופרשת אלטלנה התרחשה, כפי שאפלבאום בעצמו כתב, ב...1948. אך הציבור השונא עָט בשמחה על שקרים כגון אלה – על השקרים על הימין הישראלי ועל אביו של מנהיגו, אם זה "הציבור הנאור" בארץ, ועל השקרים על ישראל, אם זה ציבור שונא בחו"ל. כי שקר הוא שם המשחק.
אבל הפעם, כשעלילת ה"ניו יורק טיימס" ודומיה על העם היהודי משייטות בחלל האוויר – עלילות מזוויעות ההולכות ומתרבות נגד ישראל והעם היהודי, כולל אלו הבאות מאנשים בתוך הארץ – חשבתי שמן הראוי להביא כאן את הדוגמה הנ"ל בקשר לאבי, כדי להמחיש לקורא את הקלות הבלתי נסבלת שבה גורמים בשמאל עושים שימוש בשקר.
התרעות פיקוד העורף