בבקרים שבהם אני צועד לאורך חופי הים של תל-אביב, אני פוגש את עם ישראל במלוא קסמו. הורים על כיסאות נוח חולקים קפה מהתרמוס עם זרים, ילדים בונים ארמונות בחול, זוגות מבוגרים הולכים יד ביד ונערות ונערים מתאמנים במרץ לשירות בקרבי. גם בשעות הקשות ביותר של מלחמה ושל ירי טילים, התמונה הזו חוזרת על עצמה – עם תאב חיים, שמסור למשפחתו, שאוהב את ארצו ושנכון להיאבק למענה.
למרות שאף פעם לא היה פה קל במיוחד, ישראל מדורגת בעקביות בצמרת דו"ח האושר העולמי – ב-2025 הגענו למקום שמיני, מעל מדינות כמו ניו זילנד, שווייץ, קנדה, ארצות הברית, צרפת ואיטליה. למרות כל המחלוקות בינינו וחרף כל האיומים עלינו, הסולידריות החברתית שלנו עומדת איתן. שיעור הפריון שלנו גבוה ביחס למדינות מפותחות אחרות (גם בקרב חילונים), הגיל החציוני נמוך והיזמות שלנו שוברת שיאים. את האומץ וההקרבה של הלוחמים שלנו, סדירניקים צעירים ומילואימניקים בגילאי 30, 40 ואפילו 50, באמת שאין מספיק מילים לתאר.
ההישגים של החברה הישראלית, שמרגשים אותי בכל פעם מחדש, עומדים בסתירה צורמת למה שאני רואה במסדרונות השלטון בשנים האחרונות. פוליטיקה אף פעם לא הייתה גן של שושנים אבל את העם המופלא שלנו שהוכיח חוסן ואומץ בלתי נתפסים מאז 7 באוקטובר, מובילה הנהגה פוליטית ירודה וחובבנית שמבזבזת את הישגי החברה הישראלית ושמחמיצה כל הזדמנות לשינוי שנקרית בדרכה – קואליציה ואופוזיציה כאחד.
בכל פעם שאני קורא למנהיגי המרכז-שמאל לפנות את הבמה הפוליטית, רבים מידידיי אומרים לי "אבל חיים, אי אפשר שהם יעזבו כי אין אף אחד אחר שיבוא במקומם", וזו תשובתי הקבועה לטענה זו, שתקפה גם ביחס למנהיגי המרכז-ימין. המנהיגים הכושלים שממלאים את המערכת הפוליטית הנוכחית, הם כמו "סתימה" בצינור הפוליטי, ונוכחותם במערכת הפוליטית מונעת מאנשים אחרים, טובים יותר, להקים מפלגות חדשות. לכן, גם אם הציבור עדיין לא רואה את המנהיגים המוכשרים שיכולים להחליף את מנהיגיו הכושלים, עליו לדעת שהם קיימים כבר עכשיו. אמנם, לרוב המנהיגים האזרחיים שאני מדבר עליהם, אין ניסיון פוליטי נרחב, אבל אני סבור שעדיפים מנהיגים מוכשרים, גם אם מנוסים פחות, על פני מנהיגים שעיקר ניסיונם הפוליטי הוא בלהיכשל שוב ושוב.
אז במקום עוד מאמר שבו אני מבכה על חדלות האישים הפוליטית והאידיאולוגית של המנהיגים הפוליטיים שיש לנו, החלטתי הפעם לכתוב מאמר אופטימי יותר שבו אציין, בקיצור נמרץ, כמה מהמנהיגים המוכשרים שצריכים לבוא במקומם.
בישראל של היום קיים פער עצום בין ציבור עם תעצומות נפש אדירות לבין הנהגה פוליטית חדלת אישים. וכשיש פער כה גדול, יש הזדמנות לאיזון חדש וטוב יותר. המערכת הפוליטית שלנו צריכה לעשות ריסטארט שבמסגרתו כל המנהיגים הפוליטיים – בימין, במרכז ובשמאל – שנושאים באחריות למחדל 7 באוקטובר, ילכו הביתה, ובמקומם יעלו מנהיגים חדשים וראויים יותר.
המנהיגים האזרחיים המוכשרים שציינתי לעיל, וכמותם יש עוד רבים וטובים שקצרה היריעה מלהזכיר, הם חלק מדור משובח של ישראלים אכפתיים שפועלים ימים כלילות למען קידום החברה והמדינה שלנו. המנהיגים האלו צריכים להתקדם כבר עכשיו לזירה הפוליטית הארצית, ולהחליף את הפוליטיקאים הוותיקים שלא מציעים שום חזון לבוחרים. במקום לבחור פעם נוספת בפוליטיקאים כושלים שכל מה שיש להם להציע זה עוד מאותו דבר, הגיע הזמן לבחור במנהיגים שמציגים חזון ציוני ונחישות לשרת את הציבור. יש תקווה לשינוי, והזמן לשנות הוא עכשיו.
התרעות פיקוד העורף