עם כל הכבוד לעימות בין אייל זמיר לישראל כ"ץ - יש דברים שהם "חובת הציבור לדעת" | אבי בניהו

האם שר הביטחון והרמטכ"ל מתעמתים רק על המינויים, או גם על מידת הצייתנות? | האתגר העצום של ההתמודדות עם הנפשות המצולקות של ילדינו | וגם: אני שייך למרחב הכפרי, מה לי ול"כוורת", ועל מי אני חוש בדרכים?

אבי בניהו צילום: לירן שטרית
טקס חילופי רמט"כלים בקריה בתל אביב
טקס חילופי רמט"כלים בקריה בתל אביב | צילום: קובי גדעון, לע"מ
4
גלריה

זה היה נתן אלתרמן שקבע במילותיו "לא בונים מדינה בכפפות", כרוצה לומר שבמצבים מורכבים וטעונים, לא ניתן להסתפק בפעולות עדינות ומדודות בלבד, ונדרשת לעיתים נחישות ופעולה תקיפה יותר. עם כל הכבוד לעימותים בין שר הביטחון לרמטכ"ל, את הטור הזה אני רוצה לפתוח במה שאני רואה כ"חובת הציבור לדעת", באותן פעולות לא עדינות ותקיפות שלוחמינו עדים להם ברצועת עזה, ושהמראות והקולות שהם חווים ילוו את חלקם כנראה לעדי עד.

בתהליך ה"עיבוד" של אחת היחידות סיפרו הלוחמים על מראה של כלב המשוטט בין ההריסות ואוכל גופת אדם, סיפרו על ההמתנה לחסל מחבל שהיה בטבח בנובה, כשהם במשך שעות ארוכות עם הכוונת עליו, עד שילדיו ורעייתו יצאו מהחדר - ואז נכנסים לחדר הילדים ועולות מתוכו זעקות שבר ותמונות של אמא וילדיה הפעוטים על גופת אביהם. אלו מראות וקולות קשים.

משה ארנס, הרמטכ''ל לשעבר משה לוי ואמנון ליפקין שחק
משה ארנס, הרמטכ''ל לשעבר משה לוי ואמנון ליפקין שחק | צילום: נתן זהבי

על פי חוק יסוד "הצבא והוראות הפיקוד העליון", סמכות מינוי הקצינים הינה בידי ראש המטה הכללי. מינויים מדרגת אל"ם ומעלה מובאים לאישור שר הביטחון, שיכול לאשר או לא לאשר, אבל לא להביא מועמדים משלו (למעט מספר קטן של תפקידים). בשלב שלפני השר, הרמטכ"ל מקיים תהליך - דן במועמדים ברקורד, בסוציומטריה, בהכשרה ובהתאמה - ומחליט על השם המובא לאישור השר. מינוי אלופים מתבצע אחרת, ומסוכם בדיאלוג בארבע עיניים בין השר לרמטכ"ל.

ככל שאני יודע ומכיר מתוך החדרים - מעולם לא העביר צה"ל לשר הביטחון את אשכול המועמדים לכל תפקיד, אלא את החלטת הרמטכ"ל על מועמדו לאישור. כל מצב אחר עלול חלילה להביא קצינים בכירים להתחנף לשר הביטחון, או חלילה להביא ללחצים על השר ולשכתו למינוי כזה או אחר. שר הביטחון בוודאי איננו חותמת גומי. הוא רשאי לשאול, לתהות, לבקש עוד שם, לבקש להיפגש עם הקצין, אבל ההליך הוא ברור. ואם רוצים לשנות אותו, יש דרך וצורה. לא באמצעות הודעות לעיתונות.

שר הביטחון ישראל כ''ץ והרמטכ''ל רב-אלוף אייל זמיר
שר הביטחון ישראל כ''ץ והרמטכ''ל רב-אלוף אייל זמיר | צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

אפשר להבין אותם. הרמטכ"ל זמיר הוא בהחלט לא "רמטכ"ל מאפשר". הוא לא מאפשר להפקיר חטופים, לא מאפשר להכניס את צה"ל למלכודות מוות, לא מאפשר להתכנס למתווה הרבנים בחוק גיוס, לא מאפשר לקבל החלטות מבלי שישמיע את עמדתו בבירור ובנחרצות בכל פורום, והוא גם לא מאפשר לתקוף אותו ואת צה"ל ללא תגובה. וזה קשה לפוליטיקאים, מאוד קשה. צייתנות הם דורשים, לא משילות. "רגלי", "ארצה" - לכל "פקיד", מראש מחלקה במשרד לשוויון חברתי ועד לרמטכ"ל.

אבל כשמדובר במלחמה וברמטכ"ל שזה עתה מונה, נשואות עיניהם של מאות אלפי לוחמים ומפקדים בסדיר ובמילואים ושל בני משפחותיהם לקומה ה־14 של הקריה, שבה לשכותיהם של שר הביטחון והרמטכ"ל - ומה שהם רואים ושומעים מביש ומתסכל. האחריות מוטלת על בנימין נתניהו וכ"ץ בראש ובראשונה.

שבו עם רא"ל זמיר, לבנו איתו את הנושאים ונסו להגיע להסכמות, שכן אתם רוצים לכבוש את עזה, ואני מתחיל לחשוד בכם שאתם רוצים לכבוש כותרות. כ"ץ הוא שר ותיק, 25 שנה בקבינט. הוא יודע להפעיל מערכות ולנהל גופים. אם אין לו ולראש הממשלה כוונה נסתרת לפטר או להיפטר מהרמטכ"ל, אז הוא צריך לוודא במהירות הבנות, הסכמות - ודרך לניהול אי־ הסכמות עם הרמטכ"ל עוד בסוף השבוע הזה.

שתדעו: אני מעריך את הרמטכ"ל ואפילו אוהב אותו, נפגשתי איתו פעם אחת במהלך כהונתו ואולי אפגש שוב (אל תפחד, הרמטכ"ל). אינני מייעץ לו. וכשם שנפגשתי עימו, נפגשתי גם עם שר הביטחון כ"ץ, שיודע שליוויתי שלושה שרי ביטחון ואחרים. וגם עם בנימין נתניהו נפגשתי. זה לגיטימי, מקובל וראוי.

גבי אשכנזי
גבי אשכנזי | צילום: מרק ישראל סלם

בנסיעות ברחבי הארץ אני מהרהר ביני לבין עצמי את מי הייתי רוצה לראות בחזרה בחיים הפוליטיים שלנו, והרשימה שהתגבשה לי היא זו: חיים ביבס, משה כחלון, איילת שקד, גבי אשכנזי, ציפי לבני, רוני אלשיך, יועז הנדל, אלון דוידי משדרות - ואפילו לקדנציה אחת את דן מרידור ושאול מופז. אלה, ביחד עם הצעירים, יוכלו לסייע לנו לשוב למסילה, לשפיות ולנורמליות. אם יבוא לי עוד שם או שניים - אעדכן.

אני מאוד אוהב את גלי צה"ל. שש שנים הייתי מפקדה וחוללתי בה שינויים רבים, כמו אלה שבאו אחריי. התחנה מחויבת להתאים עצמה למציאות המשתנה, וזכותו של שר הביטחון לבחון מפעם לפעם את ההתאמה ליעדיה - ולתקן. אלא שנראה שהוועדה שמינה כעת שר הביטחון, ללא נציג צה"ל והרמטכ"ל וללא איש תקשורת בכיר, איננה מלאה ואולי מכוונת מטרה.

רק לפני שנתיים נבחנה התחנה עד דק על ידי ועדת זמיר, בראשות מנכ"ל משרד הביטחון דאז וכיום הרמטכ"ל. התחנה הרחיבה את העיסוק בענייני צבא וביטחון וצמצמה פרשנות פוליטית. יש לה זכות קיום, כל עוד יש לה מאות אלפי מאזינים שמצביעים באוזניים כל יום, וכל עוד היא מקנה ערך מוסף לצה"ל ולמערכת הביטחון. אני מקווה שהתחנה הזאת, שהיא בעיניי פנינה, תשרוד גם הפעם, גם אם יהיו בה שינויים כאלה או אחרים.

לסיום, לא צריך להחליף מנעול ליועמ"שית ולא דלת לרמטכ"ל. מה שצריך כנראה זה להחליף את המזוזות של המדינה שלנו. משהו בה לא עובד טוב. שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.

תגיות:
ישראל כץ
/
פוסט טראומה
/
אייל זמיר
/
המלחמה בעזה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף