מן הון להון נעלם מעיני הציבור פרט קטן אך קולע: בקיץ 2024, בהליך משמעתי בלשכת עורכי הדין שנפתח נגד מילביצקי עוד בטרם מצא מקלט במשכן הכנסת, הודה האיש בעסקת טיעון בזיוף שני תצהירים - ושילם קנס בסך 1,500 שקל. היה על לזימי ללבוש חולצה עם כיתוב ״יו״ר ועדת הכספים מזייף מסמכים״. בשונה מהטענות על אונס, פרשת הזיוף כבר התבררה, אבל משום מה מתנגדיו של מילביצקי מתעלמים מטענה פשוטה ומוחצת: לא יאה להפקיד זייפן מסמכים על קופת המדינה.
במה הדברים אמורים? בחוק שמילביצקי היה אמור לקדם כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, אלמלא הוחלף לפי הנחיית הסיעות החרדיות בח"כ בועז ביסמוט: חוק ההשתמטות. מה הקשר? רגע, אני אסביר.
לפי מיטב המסורת הלאומית ״יהיה בסדר״, החברה הישראלית חזרה ודחתה את סוגיית גיוס החרדים לזמנים נוחים יותר. אחרי החגים, אחרי ההתעסקות עם הסכם אוסלו, אחרי הבחירות. העיקר, לא עכשיו. מעטים זוכרים שכבר ב־1998 בג״ץ קיבל מספר עתירות נגד חוסר השוויון בנטל, שכבר אז זעק לשמיים, והעביר את הכדור למגרש הכנסת: או שאתם מעגנים את הפטור מגיוס לגברים חרדים בחקיקה, או שיחול עליהם חוק שחל על כולם.
ההמשך ידוע: ועדת טל חיפשה במשך שלוש שנים דרך ללכת עם ולהרגיש בלי, ובשנת 2002 הכנסת אישרה לפי המלצתה הצעת חוק שאפשרה לצעיר חרדי בגיל 22־23 לבחור בין שירות מקוצר לבין המשך הלימודים בישיבה (חוק טל). החוק אושר לחמש שנים עם אפשרות הארכה לחמש שנים נוספות. אגדה עירונית של המצדדים בהמשך ההשתמטות מעלה את חוק טל על נס, ומספרת כי ביטולו בלם את הדינמיקה החיובית שנוצרה בחברה החרדית. הפתעה: הם משקרים. בעשור שבו החוק היה תקף, רק מאות בודדות בחרו בשירות מקוצר ויציאה לשוק העבודה. השאר ננעלו בישיבות.
ב־2012 פג תוקפו של חוק טל. בג״ץ העניק לשר הביטחון ארכה של שנתיים. ב־2014, בקדנציה הקצרה של קואליציית נתניהו־לפיד־בנט (היו זמנים), מונה לתפקיד יו״ר ועדת החוקה עו״ד דוד רותם מישראל ביתנו. רותם, תושב אפרת ויועץ מועצת יש״ע לשעבר, קידם את הצעת חוק הגיוס, שכללה סנקציות מוחשיות למשתמטים ולמוסדות שמעודדים השתמטות, אך בדצמבר 2014 נתניהו פיזר את הכנסת, ובממשלה הבאה בוטלו הסנקציות.
ב־2017 בג״ץ נתן ארכה נוספת, עד 2021, ומ־2021 ועד 2024 הפטור לחרדים התבסס על הצווים של שר הביטחון, כל פעם מחדש. אם זה נקרא אקטיביזם שיפוטי, אז עמיחי אליהו יכול לזכות בתואר גאון בהסברה. זו הייתה מריחה שיפוטית במלוא תפארתה. פסיביות שיפוטית אם תרצו.
מתנגדי ההשתמטות משיבים כי אסור להשוות, שהרי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שינו את המאזן וחשפו צורך דחוף לגייס גברים חרדים, וכי החברה הישראלית כבר לא מוכנה לדחות את הקץ ותובעת פתרון. הטענה נכונה, אך בדומה למקרה של מילביצקי, אלה המשתמשים בה מתעלמים מטענה עובדתית ברורה וחדה - והיא שינוי דרסטי של המצב המשפטי.
בקיץ 2024 בג״ץ סוף־סוף שם קץ למריחה האין־סופית, קיבל את עתירותיהם של הורי החיילים (״אמהות בחזית״) וארגונים נוספים וביטל סופית את הפטור המגזרי. מאז, חל על צעיר חרדי, כמו על כל צעיר אזרח המדינה, חוק שירות ביטחון תשמ״ו־1986. תופתעו לגלות שהחוק לא מחריג אזרחים ערבים מוסלמים, ואי־גיוסם נובע מהמדיניות המסורתית של ממשלות ישראל לדורותיהן והפיקוד הצבאי, אך זוהי סוגיה שראויה לדיון נפרד.
למה הדבר דומה? ב־1995 זכתה אליס מילר בעתירה שהגישה נגד משרד הביטחון. עד אז נאסר על נשים להגיש מועמדות לקורס טיס. עקב עתירתה האיסור בוטל, ומאז כל אישה זכאית להגיש מועמדות, להתמיין ולהשתלב. תארו לעצמכם שב־1994 ח״כית פמיניסטית הייתה מקדמת הצעת חוק שמחריגה מהאיסור הגורף של משרד הביטחון קבוצת נשים מסוימת. למשל, הצעת החוק הייתה קובעת כי רק לנשים מעל גיל 22 מותר להגיש מועמדות. ההצעה הייתה עוברת בקריאה ראשונה בלבד. תארו לעצמכם שב־1996, לאחר הקמת ממשלה חדשה, ח״כ שמרן היה מבקש להחיל רציפות על הצעת החוק ונתקל בהתנגדותן של ח״כיות פמיניסטיות.
האם ח״כית פמיניסטית שתמכה בהצעה מ־1994 ומתנגדת להצעה זהה ב־1996 היא צבועה? האם התנגדותה נובעת ממניעים פוליטיים? לא ולא, משום שבינתיים התהפך המצב המשפטי. אם ב־1994 הצעת חוק שמאפשרת ולו לקבוצה מסוימת של נשים להתקבל לטיס הייתה הצעה פמיניסטית, הרי ב־1996 אותה ההצעה בדיוק הייתה נחשבת להצעה שמרנית. ברגע שפסיקת בג״ץ אפשרה לכל אישה להגיש מועמדות לקורס טיס, כל הצעה אחרת הייתה מצמצמת ולא מגדילה את קהל מגישות המועמדות.
כשבמסיבת העיתונאים השבוע הבטיח בנימין נתניהו ״להעביר חוק שיגדיל מספר מתגייסים חרדים", הוא שיקר בדיוק כמו ששיקר בעניין ההקלטה של דרעי. הטענה שלפיה חוק שמגדיר מכסות גיוס חרדים יקדם את גיוסם, היא אחיזת עיניים. מי שהבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי מדובר באחיזת עיניים הוא יו״ר ש״ס בכבודו ובעצמו. לא כשהשביע את תלמידי הישיבות לא להתפתות לקחת חלק בהגנה על ארצם ולא להתגייס בשום אופן, אלא מספר שבועות קודם לכן, כשהגדיר את החוק שהסיעות החרדיות מבקשות להעביר כ״חוק הסדרת מעמדם של לומדי תורה״. כל חוק, אם בגרסה של אדלשטיין ואם בגרסה של ביסמוט, הוא חוק השתמטות.
זוכרים את הצעת הפשרה של יריב לוין לגלי בהרב מיארה, שלפיה היועמ״שית תמשיך לטפל בקטארגייט ובתיקי נתניהו ותעביר את שאר הסמכויות למחליפה? לוין הוציא את המרצע מן השק. הבעיה האמיתית של הממשלה עם היועמ״שית היא לא עילת הסבירות אלא חוק ההשתמטות. או נכון יותר - התעקשותה לדבוק בחוק שירות ביטחון חובה כל עוד לא אושר חוק ההשתמטות. זו אותה הסיבה לכך שנתניהו פיטר את יואב גלנט ואת הרצי הלוי והדיח את יולי אדלשטיין.
בהרב מיארה דחתה את ההצעה. השופט נעם סולברג הוציא כצפוי ביום ראשון השבוע צו ביניים שהקפיא את הדחתה, ואז יריב לוין הורה השבוע להחליף מנעולים במשרדה. כך נראה המשבר החוקתי: שר המשפטים מסרב לכבד את החלטת בג״ץ, מכנה את היועמ״שית ״עו״ד בהרב מיארה״ ופורץ מנעולים.
וכל כך למה? משום שהיא מונעת מהממשלה לעקוף את פסיקת בג״ץ, שהחילה את חוק שירות ביטחון 1986 גם על המגזר החרדי, ובכך להנציח את המצווה של השתמטות על מלא. יש מי שקוראים להשתמטות על מלא ״מדיניות הימין״.
התרעות פיקוד העורף