במקום לגלות סולידריות, במקום להתייצב לצד המשפחות, במקום להראות שממשלה ועם אחד הם, בחרה גוטליב לצחוק, ללעוג ולרדת נמוך. נמוך כל כך, עד לשפל המדרגה.
בציוץ המבזה שלה כתבה גוטליב: "כמה רעש שהרעשתם, כך כמות מועטה של אנשים בהפגנת הגמד שלכם. אותם פרצופים של אנשים מבוגרים, משועממים, נשים אפורות שיער נטולות איפור רחמנא ליצלן, ומשותף להם יהירות והתחושה שהארץ הזו שייכת לאמא שלהם. ובכן, הארץ האדירה שלנו שייכת לכל עם ישראל…".
ואני שואלת, מי את, טלי גוטליב, שתרשי לעצמך ללעוג לנשים? ועוד למראה החיצוני שלהן, את, שמצטיידת באיפור כבד עם צלליות ורודות וסגולות כמו קריקטורה ועם שיער שחור צבוע כמו של מכשפה, מי את שתצחקי על מישהי שבחרה ללכת בגאון עם שיערה האפור? מי את שתבוזי לנשים שלא צריכות איפור כדי להרגיש יפות, כדי להיות חזקות, כדי להיות בעלות ערך?
אם כבר, אותן נשים "אפורות שיער ונטולות איפור" כדברייך, הן הפנים היפות של ישראל. את, עם הציוצים האלימים והאיפור הצעקני שמשתלב נהדר עם הצרחות שלך, את הפנים המכוערות.
ולא, זה לא מקרה ראשון. טלי גוטליב הפכה את השיח הציבורי למגרש משחקים של שנאה, של קללות, של פגיעה באחר. היא עשתה זאת עוד לפני כניסתה לפוליטיקה גם כשהגנה על עברייני מין כעורכת דין, והיא עושה זאת היום מהכנסת. יש משהו עמוק ומקומם באופן שבו היא שוב ושוב בוחרת לפגוע דווקא בנשים, אלו שאותן הייתה אמורה לייצג, לקדם ולהגן עליהן.
הדבר שהכי הרתיח אותי הוא לא רק העלבון לנשים עם שיער אפור, שלטעמי האישי לא רואות ביופיין הטבעי את טלי גוטליב שנראית כמו מוקיון. אלא עצם ההפיכה של האנשים היפים, הטובים, הערכיים ביותר - לאויבים. אותם נשים וגברים שבזכותם יש לנו אמצעים לתקוף באיראן ובזכותם יש לנו יכולות מודיעיניות לפגוע בחיזבאללה ולחסל בכירים ברחבי העולם. אותם אנשים נפלאים שבזכותם הפכנו לאומת ההייטק.
אלו אותם האנשים שעמדו היום ברחובות - לא בשביל עצמם אלא בשביל המשפחות של כולנו, בשביל הערך הבסיסי של החיים. הם אלה שזוכים אצלה ללעג, לשנאה, לסטיגמות. זה לא רק מבזה, זה מסוכן. זו האישה הכי מסוכנת שקיימת היום בממשלה.
ואני מוכנה להמר על זה, שכל אותן נשים אפורות שיער, נטולות איפור, זוכות בבית לחיבוק, לאהבה, לבעלים שמצדיעים להן ומעריצים אותן על הערכים והאנושיות. ובזמן שהן חיות בזוגיות מאושרת, את, טלי גוטליב, נותרת בודדה. לבד. בעצמך סיפרת שבעלך זרק אותך. זה לא פלא.
ואם כבר טלי גוטליב פתחה את עניין המראה החיצוני, אז האמת חייבת להיאמר. טלי גוטליב עצמה נראית לא פעם כמו דמות מסרט אימה: שיער שחור ארוך, איפור כבד, בגדי "הלו קיטי" מביכים שכבר הפכו לבדיחה ברשת. נראית כאילו ברחה הרגע מאיזה בית חולים פסיכיאטרי. אז אם כבר מדברים על מראה חיצוני הרי שהופעתה היא-היא מופע האימים. ואם צריך למצוא לה תפקיד שיתאים למידותיה, אני מציעה את המכשפה ברכבת השדים בלונה פארק. זו שהפרצוף שלה מציץ מתוך החלון - זה התפקיד שתפור עליה.
אני רוצה להגיד בקול ברור: אני מדברת בשם כל הנשים עם השיער האפור ונטולות האיפור. אני מצדיעה להן. הלוואי והייתה לי חצי מעזות הרוח שלהן, חצי מהכוח שלהן לצאת לרחוב, להיאבק על מה שנכון וצודק בשיא השרב והחום. הלוואי והייתי מצליחה, כמו אותן נשים, להרים ראש בגאווה, בלי מסכות, בלי פחד.
ובצד השני, עומדת טלי גוטליב, שמייצגת בעיניי את כל מה שרע, לא רק בממשלה הזו אלא כל מה שרע בעולם הזה. חוסר סולידריות, חוסר אנושיות, חוסר יכולת לראות את האחר, ואם כבר פתחת על חיצוניות אז אחת הנשים המכוערות מבפנים ומבחוץ.
טלי גוטליב יכולה להמשיך לצייץ, להמשיך לקלל, להמשיך להעליב. אבל את מהות הדברים היא לא תשנה: האמת, הצדק, האנושיות נמצאים אצל אותן נשים שהיא כל כך בזה להן. הן החזית האמיתית של המדינה.
ואם יש מסר אחד שאני רוצה להשאיר כאן, הוא פשוט: הפנים היפות של ישראל הן לא האיפור הצבעוני, לא השיער הצבוע, לא החיצוניות. הפנים היפות של ישראל הן אותן נשים אמיצות, אפורות שיער, נטולות איפור, שיצאו להילחם על ערכים ועל צדק. והפנים המכוערות? הן יישארו לנצח על שמה של טלי גוטליב.
התרעות פיקוד העורף