מי שלא הצליח, כנושא האחריות המודיעינית על כתפיו, לזהות את סימני הפלישה של חמאס לישראל, הצליח למצוא את המילים המדויקות ביותר כדי להקטין את קרן פלס, להתבטא כלפיה בגסות, ולהשאיר אחריו שובל של גיחוך.
זוהי תרבות ארגונית קלוקלת, שבה “בדיחות גנרלים” גסות הופכות לנורמה, אמירות שוביניסטיות נתפסות כאמירות גבריות, והשחצנות נתפסת כחוכמה. זוהי תרבות רקובה, שבה מותר לאלוף להתבטא כאחרון הטוקבקיסטים המתוסכלים. תרבות של זלזול ושל חוסר כבוד.
מי שהחזיק במפתחות המודיעין הלאומי עשוי להיחקק בתודעה הציבורית לא בזכות תחקיר נוקב שהוביל, ולא הודות לגילוי אחריות אישית, אלא בגלל משפט מביך, סקסיסטי ודוחה על זמרת מוכרת. זה היה מעשהו של חליוה, במקום להצניע לכת, לשבת בשקט. וזה מה שלא ייסלח לו, אולי יותר מכל: חוסר ההבנה שמי שכשל בממדים כאלה חייב לפחות לשתוק.
בעקבות הדברים כתבה קרן פלס ברשתות החברתיות: “אפשר להגיד שאתה לא מכיר אותי, ושמעולם לא נפגשנו, אפשר להגיד שזה מגוחך, תמוה והזוי, כי הרי אנחנו לא מכירים ומעולם לא נפגשנו, אפשר לבחור עוד כל כך הרבה מילים שמסבירות שלא היה ולא נברא. אבל אלה המילים ששודרו לצד שמי, בערב שישי, מול משפחתי ומשפחות רבות נוספות”.
יהירות היא חטא לא קטן. במובן אחר, היהירות הרגה לנו יותר מ־1,200 אזרחים באותו בוקר שחור. בעיניי, חליוה הוא אלוף הדרגות, לא אלוף הערכים.
התרעות פיקוד העורף