לאחר הקמפיין של ישראל וארה"ב, שחיסל חלקים נרחבים מתשתיות הגרעין, הטילים הבליסטיים והמל"טים של איראן, נותרה מטרה אחת בלבד למו"מ העתידי: פירוק מוחלט של מה שנותר. אין יותר אשליות, הסכמים חלקיים והדרגתיים ומשחקים דיפלומטיים.
כפי שהנשיא טראמפ ניסח בחדות: “איראן תהיה טיפשה אם תמשיך להתעקש על העשרת אורניום אחרי המכות הקשות שחטפה, אנחנו לא נאפשר לזה לקרות". הבהירות הזו חייבת להנחות מעתה את האסטרטגיה האמריקאית והבינלאומית.
מאז, איראן לא רק העשירה אורניום, היא גם תקפה ישירות מאיראן את ישראל, לפני ובמהלך המלחמה. איראן שיגרה מאות טילים בליסטיים, למעלה מאלף מל"טים ועשרות טילי שיוט, נגד מטרות אזרחיות וצבאיות. פעילות עוינת זו כשלעצמה מצדיקה קביעת קווים אדומים חדשים: איראן חייבת לפרק את כל תשתיות ייצור הטילים והמל"טים, להשמיד את המלאים הקיימים ולהפסיק כל פיתוח של מערכות שיגור שיכולות לשאת ראשי קרב גרעיניים, כולל טילים בליסטיים בין-יבשתיים (ICBM) שמסוגלים לפגוע גם בארה"ב.
הפסקת תמיכתה של איראן בטרור חייבת גם היא להיכלל בהסכם. החמאס, שאחראי לטבח ה-7 באוקטובר, החיזבאללה והחות׳ים, שהוציאו לפועל מאות תקיפות במהלך המלחמה, מומנו, אומנו והתחמשו על ידי איראן. כל הסכם עתידי חייב לכלול סיום מוחלט של רשת המלחמה האיראנית באמצעות שליחים (פרוקסי).
אין לאיראן שום צורך אזרחי שמצדיק את החזקת היכולות הללו. למעלה מ-20 מדינות מקבלות גישה להפקת אנרגיה גרעינית, ללא יכולות העשרה או מים כבדים. איראן יכולה להצטרף אליהם באמצעות רכישת מוטות דלק והחזרת המוטות המוקרנים, תחת פיקוח בינלאומי הדוק.
אין ספק שהמשטר האיראני לא יקבל את התנאים האלה בהתנדבות. לכן על ארה"ב, רצוי בשיתוף עם ישראל, להתכונן לקמפיין ממושך: דיפלומטי, כלכלי, ואם יידרש, גם צבאי. המטרה הברורה היא נטרול קבוע של איום הגרעין והטילים הבליסטיים.
התיאום העתידי בין ישראל לארה"ב חייב להעמיק. חזית מאוחדת תעצים את ההרתעה ואת ההצלחה המבצעית, ותאפשר להשלים ביחד את העבודה.
התרעות פיקוד העורף