חבל שאת סיפור חייו העשיר לא העלה שריד על הכתוב

וכל כך למה? כי יוסי שמע על ההשתלשלות מפי קצין שהשתתף בכנס, בדק את העניין אצל קצינים אחרים, והגיש שאילתה לראשת הממשלה, ואת העתקיה מסר לאמצעי התקשורת. גולדה הודיעה לספיר כי אם יוסי לא “יחזיר” את השאילתה, דיין יתפטר, והפצירה בו למלא את בקשתה. יוסי סירב, אולי בפעם הראשונה אמר “לא” לאיש שכל כך הוקיר וכיבד. הצנזור הביטחוני אסר את פרסום השאילתה, אבל ללא הועיל. ודובר צה”ל נאלץ לפרסם הודעה בדבר קצין בכיר שמתח בכנס קצינים ביקורת על הרשות המדינית, נתבקש לעזוב את הכנס וננזף על ידי הרמטכ”ל. בעקבות נחישותו של דיין הודיעה אף ראשת הממשלה על פרישתה. אלא שתוך כל המהומה שהתחוללה בעוצמה אדירה נתקבל מידע חדש (!) שלפיו החליטה סוריה לחדש מיד את המלחמה, ובישיבת ממשלה מיוחדת באותו לילה חזר בו דיין. אבל עקשותו של יוסי שריד שלא “להחזיר” את השאילתה העניקה לו את התואר של מי שעומד על שלו.

וכל השאר כתוב בדפי עשייתו הפוליטית ארוכת השנים. אם מותר לדמיין, הרי בעלות נשמתו למרומים ביקש להיפגש עם מי שכינה “גדול בנאי הציונות”, פנחס ספיר.