"צריכים אותך מתחת לאלונקה!", זה המשפט ששומע כל חייל מצטיין בצה"ל, ברגע שהצבא רוצה שהוא ימשיך במסלול לקצונה. בין השורות הוא שומע את הדברים הבאים: דרום אמריקה והודו יחכו לך, ומן הראוי שגם ההגשמה העצמית שלך, האישית והמקצועית, תחכה. משום שאם אתה, העילית שבעילית, תציב את צרכיך ושאיפותיך האישיים לפני אלה של המדינה, אנא אנו באים?
יש שתי מסקנות עצובות מהסיפור הזה: הראשונה היא שצה"ל לא נזהר מספיק בכבוד קציניו, ומתייחס כדבר מובן מאליו למוטיבציה של אנשים צעירים, להעביר את מיטב שנותיהם בפעולות למען המדינה בשטח, תוך סיכון חייהם. המסקנה השנייה והעצובה היא שתרבות הפוליטיקלי קורקט השתלטה על מקבלי ההחלטות בצבא, עד כדי פגיעה בקצינים קרביים.
ובכן, ביקורת היא דבר חשוב. לי יש ביקורת על ראש הממשלה בעניין האי־בנייה ביהודה ושומרון, לעמיתי מהשמאל יש ביקורת עליו בעניין הקיפאון בתהליך המדיני, אפשר להסכים עם נתניהו ואפשר גם להתנגד לו, אבל בסופו של דבר מדובר בתפקיד מתיש, כפוי טובה וקשה, שכרוך בנשיאת עול עצום.
הרי כולנו רק נרוויח עובד מדינה כשיר ויעיל יותר בהמשך. מי שבעיקר צריכים לתמוך בחופשה הספציפית הזו של נתניהו הם מתנגדיו הגדולים, שהסיכוי היחיד שלהם להדיח אותו בעשור הקרוב הוא כשאיזה אריה אפריקאי יטרוף אותו.
התרעות פיקוד העורף