1. מיליארד סינים לא טוענים

קואליציית אינטרסים כזו לא התגבשה מזמן. היא כוללת בין השאר את סגן שר האוצר לשעבר מיקי לוי (יש עתיד), מיקי רוזנטל (המחנה הציוני), זהבה גלאון (מרצ) ומשה גפני (יהדות התורה). לקבוצה חברו גורמים "חברתיים" כמו התנועה לאיכות השלטון. האינטרס המשותף שלהם הוא לעשות הכל כדי למנוע מצב שבו גוף השקעות סיני ירכוש גוף פיננסי ישראלי, ולא משנה אם מדובר בבית השקעות, בחברת ביטוח ובוודאי בבנק. ביחס לעסקאות בחברות ריאליות הם סלחניים יותר, אם כי היו שמחים לטרפד גם אותן.

כשנודע השבוע על מכירת הפניקס ביטוח לחברת יאנגו פוג'יאן הסינית, מיהרו הח"כים לוי וגפני לפנות למפקחת על הביטוח דורית סלינגר בדרישה שלא לאשרה, ואם בכל זאת תאושר, להביאה לדיון בוועדת הכספים. נציגי התנועה לאיכות השלטון הסבירו לסלינגר: "ההגנה על אינטרס הציבור הינה המחויבות הראשונה של הרגולטור, המחויב בהימנעות ממתן היתר שליטה. ספק אם קונגלומרט סיני יפעל לטובת האינטרסים של כספי החוסכים". בישיבה חריגה של ועדת הכספים ב־12 ביולי, שכותרתה הסנסציונית "מכירת חברות ביטוח לגופים זרים מעמידה בסכנה את הפנסיות של הציבור בישראל", התנקזו כל הטענות.

הנה כמה פנינים מהדיון:
"הנורמות העסקיות בסין שונות ממה שנהוג במערב", קבעה ח"כ גלאון, "יש רגולציה מאוד מחמירה של ממשלת סין. אני חוששת לכספי החוסכים. אני לא יודעת כמה הם ידאגו לאינטרסים של כספי החוסכים הישראלים".

"אצל הסינים השקיפות היא מהם והלאה", ציין ח"כ מיקי לוי, "השחיתות במדינה הזו עדיין חיה, עם כל ההתקדמות הטכנולוגית שלה. צריך לעצור את המכירה ואם יש צורך, להעביר את המניות לבורסה. שהציבור יהיה הבעלים".

פוליטיקאים, תנועות חברתיות וסתם כאלה שצריכים להגיד משהו, חוששים שהסינים יבריחו את כספי החוסכים, שבהפניקס בלבד מסתכמים ב־160 מיליארד שקל. אז אם אתם, ח"כים נכבדים, באמת חרדים לגורל הפנסיות, בואו נראה אתכם מטפלים באתגר האמיתי הבא.

הסוגיה "משעממת", אך חשובה מאין כמותה, והיא: "קביעת מקדמי ההיוון לחישוב גובה הפנסיות". המקדם עומד כיום על השיעור ההזוי של 4%. כל עוד הוא לא יותאם לריבית האפסית, הדור הצעיר ימשיך לסבסד את המבוגרים, שיקבלו פנסיה עודפת בעשרות מיליוני שקלים.

מוקד נוסף של הפוביה הסינית הוא החששות מהיעדר שקיפות חשבונאית על מצב העסקים והתהייה אם הנתונים הפיננסיים של הסינים אכן משקפים את תמונת המצב האמיתית. ואולי מה שמפחיד הוא שהמשטר בסין מעלים באישון ליל יושבי ראש דירקטוריון. וחוץ מזה, לסינים יצא שם של חלטוריסטים שאוהבים לעגל פינות.

# # #

הצ'יינה פוביה אינה ייחודית לישראל, וגם בעולם יש רתיעה מפני הסינים, שהופכת בהדרגה למעצמה המובילה בעולם. בחמשת החודשים הראשונים של 2016 השקיעו הסינים 110 מיליארד דולר בחברות עולמיות כמו חברת החקלאות סינג'נטה או חנות הצעצועים הלונדונית המליס. אז האם בקרוב גם הכסף הסיני יכונה "כסף מלוכלך" כמו כספי הפיס וניתן יהיה לשכוח מהשקעות סיניות בחברות סטארט־אפ ישראליות?

חלק מהפחדים יכול הרגולטור לנטרל באמצעות הקריטריונים הפיננסיים שנקבעו מראש. תפקידו לוודא שלכל חברה או קרן השקעות עולמית או סינית יש שם טוב ואינטגריטי, ובאמתחתן נכסים הגבוהים פי 2.5 מההון של החברה. הרגולטור יוודא שבעת מצוקה יכניסו הבעלים את היד לכיס ויזרימו כסף, שהמינוף בעסקה סביר והמשקיע יסתדר גם בלי דיבידנד, נניח במשך חמש שנים.

לאחר שהסינים יעברו את הסינון הראשוני וישקיעו את מיטב כספם, נותר לברר אם אכן בכוונתם להעלים את מאות מיליארדי השקלים של כספי הפנסיה בהפניקס או בכל חברת ביטוח אחרת. הפחד הוא מיותר.

באוצר נקבעו הוראות השקעה מדויקות של הכסף. בוועדות ההשקעה יושבים נציגי ציבור שאמורים להקים קול זעקה אם חלק מכספי הפוליסות יושקעו, למשל, בשיפוץ החומה הסינית.

דווקא מכיוון שהסינים נחשבים "חשודים מראש", החשש לניצול לרעה של כספי ההשקעות מופרך. את הדאגה האמיתית מומלץ להפנות דווקא אל בעלי השליטה הישראלים. מי התקומם כשיצחק תשובה (בעל השליטה בהפניקס) שפך עם נוחי דנקנר מיליארדי שקלים במלונות לאס וגאס? היכן היו שומרי הסף כשגופים מוסדיים ישראליים השקיעו בנדל"ן חסר ערך במזרח אירופה? לאן נעלמו הפוליטיקאים כשהתברר שכספים של חברות ביטוח ובתי השקעות מצאו את דרכם להשקעות של לב לבייב או אליעזר פישמן ברוסיה? ולאן נעלמו המבקרים כשגופים מוסדיים לא היססו באחרונה להשקיע באיגרות זבל של חברה קנדית בשם אורבן קורפ?

לפני שנה רכשו הסינים (באמצעות ברייטפוד) את חברת תנובה. הסיכון בקניית חברת מזון ישראלית (אפרופו פרשות הסלמונלה למיניהן) גבוה מהסיכון בקניית חברת ביטוח, שכן מדובר בבריאות. למרות זאת, שום רגולטור לא בלם את העסקה. חלפה שנה, וכלום לא השתנה. המחלבות לא חוסלו ולא הועברו לסין, הקוטג' ממשיך להיות מאכל חלב פופולרי והוא מתחיל להימכר בארה"ב ולא בסין.

הסינים משלמים כסף גדול בהשתלטות על חברות ישראליות כדי לנצל בעיקר את הידע שנצבר בהן ולא כדי להבריח פרות או להעלים פנסיות. הם זקוקים לחברות מזון כדי להאכיל מיליארדי פיות, זקוקים לחברות תרופות ומוסדות בריאות כדי לצמצם את התחלואה, וזקוקים לחברות כימיקלים כמו מכתשים אגן כדי לסייע בגידול איכותי ומהיר יותר של התוצרת החקלאית.

והפוליטיקאים הישראלים? מומלץ שיפקחו עין דווקא על הישראלים או על קרנות השקעה טורפניות אמריקאיות דוגמת אייפקס. ואם הם ממליצים לפזר את המניות בבורסה (ללא גרעין שליטה), אז כדאי שייזהרו. כמה מהם יודעים שבעל הבית האמיתי בכלל ביטוח הוא איזי כהן ולא אי.די.בי פיתוח, אף על פי שלא השקיע אגורה מכיסו. מי זוכר שבעלת הבית בלאומי הייתה במשך שנים גליה מאור, שלקראת סוף דרכה הסתבך הבנק.

2. כמו לדבר סינית

את איש העסקים אורן רסולי פגשתי לפני שש שנים בבייג'ינג. העובדה ששוחח עם נהג ההסעות המקומי בסינית במבטא עיראקי הסגירה מיד את מוצאו.
"לפני 15 שנה יצאתי לחופשה ללא תשלום מהצבא כדי לטייל בסין ומצאתי את עצמי מתאהב במדינה, בתרבות ובמסורת שלה", סיפר. "טיילתי 11 חודשים ותוך כדי כך למדתי סינית. החלטתי שאני לא חוזר לשירות הקבע", תמצת את הרומן הסיני.

לאחר שחרורו למד רסולי כלכלה ולימודי מזרח אסיה ולאחר הלימודים עבד בנספחות המסחרית בבייג'ינג. מאוחר יותר הצטרף לחברת "פועלים אסיה דיירקט", העוסקת במיזוגים וברכישות, והתמחה בתחום המדיקל. ב־2010 חזר לישראל כדי לנהל את הפיתוח העסקי של סוכנות דיוויד שילדס (בתחומי הביטוח הרפואי). לפני שלוש שנים הקים עם שני שותפים חברה המסייעת לחברות ישראליות לפעול בסין ולגופים סיניים לפעול בישראל. בשנתיים האחרונות הושלמו עסקאות עם סין, שבחלקן היה מעורב. עלמא לייזר ואהבה ים המלח נרכשו על ידי פוסון, חברת השירות הרפואי נטלי נרכשה על ידי סאן פאואר, נאסוואקס על ידי אייס ברייט, תנובה על ידי ברייטפוד, מכתשים אגן על ידי כמצ'יינה. השבוע דווח שגם חברת תקשורת הלוויינים חלל של שאול אלוביץ נמכרה לסינים.

"אין בסין בעיה של שקיפות". אורן רסולי

לרסולי יש הסבר לפחד שחשים פוליטיקאים בישראל מפני סין ולסנטימנט השלילי כלפיהם. "כבר יותר מעשר שנים אני מעורב בכלכלה הסינית", הוא אומר. "בתחילת הדרך יזמתי עסקאות לשיתוף פעולה ופיתוח ערוצי הפצה, וכיום אני עוסק בקנייה ובמכירת חברות. היחס השלילי נובע מחוסר ידע. קיים פער תרבותי אדיר, ואנחנו יודעים מעט מאוד עליהם. לפני זמן מה הוזמנתי על ידי חברה שהפסידה בסין עשרות מיליוני דולרים. ביקשתי לברר מי יודע מה משמעותו של 1 באוקטובר בסין (יום העצמאות) או מי היה לאו דזה (פילוסוף סיני דגול). אף אחד לא ידע את התשובות.

"הסינים מגיעים לישראל עם תוכנית אסטרטגית לטווח ארוך. לאורך מרבית ההיסטוריה היוותה סין בין 0% ל־30% מהתמ"ג העולמי. הכלכלה הסינית הייתה בעבר גדולה מהאירופית. הם מעוניינים להחזיר לעצמם את מעמדם כמעצמת־על בתחום הכלכלי".

אבל קיימים סימני שאלה רבים על הכלכלה הסינית בגלל היעדר שקיפות.

"זה מובן, כי חוששים מהלא מוכר. אין שום בעיה של שקיפות. החשבונאות הסינית פועלת לפי כללי החשבונאות המערביים, וענקי פירמות החשבונאות פועלים שם. בסין התפתח כוח כלכלי שאנחנו חייבים להשתלב בו. לדעתי, קיים מוטיב הפחד מהלא נודע כי משקיעים אינם מבינים כיצד עובדת השיטה.
"אי אפשר לטעון שכל הסינים מושחתים בשעה שאנחנו יודעים אילו שחיתויות נחשפו בשנים האחרונות בכלכלות המערב. היציבות השלטונית בסין עדיפה לטווח ארוך על פני בחירות אחת לשנתיים הקיימות אצלנו".

מדוע הסינים מוכנים לשפוך כל כך הרבה כסף בישראל?
"הם מחפשים בעיקר חדשנות והשקעות יציבות עם החזר סביר על השקעה בגלל הריביות היורדות בעולם. יש להם תוכניות ארוכות טווח הכוללות פיתוח ערוצי מסחר בין סין למערב. ישראל נמצאת בצומת דרכים בינלאומי. לא סתם הסינים מקימים את נמלי אשדוד וחיפה. הם תופסים את כלכלות המערב וישראל כמשלימות ולא כמתחרות. החדשנות בישראל משלימה את יכולות השיווק והמכירה של הסינים".

ומה הישראלים מחפשים בסין?

"הישראלים עדיין לא יודעים מה הם מחפשים. כנראה שהם מחפשים אקזיט וכסף. הישראלים עדיין לא מבינים איך לעבוד עם שותף סיני לטווח ארוך. מכירת חברת נטלי לסינים היא דוגמה לשיתוף פעולה ארוך טווח".

האם להערכתך מכירת הפניקס לסינים תאושר?
"עד היום ניתנו יותר מדי תשובות שליליות, והפעם יצטרכו להשיב בחיוב. יצחק תשובה עשה הרבה בדיקות לפני שביקש מהפיקוח על הביטוח לאשר את העסקה. אני ממליץ לפוליטיקאים להכיר את התרבות הסינית כדי להפיג את החששות מפני הסינים".

3. הגיל או התרגיל

מבין שלל נתוני הכלכלן הראשי באוצר, יואל נוה, על שוק העבודה מהשבוע, אחד היה מעניין במיוחד. נוה טען ששיעור התעסוקה לנשים המתקרבות לגיל הפרישה גבוה מזה שבקרב הצעירות, ודווקא הגברים בני אותו הגיל נאלצים להתפשר על מקום העבודה. טענתו של נוה משתלבת מצוין עם סוגיה חשובה בהרבה - גיל פרישת הנשים לפנסיה. בהיעדר החלטה אחרת, גיל הפנסיה יועלה אוטומטית בתחילת 2017 מ־62 ל־64. זה נקבע עוד בכנסת הקודמת.

תפוח האדמה הלוהט התגלגל לשולחנו של שר האוצר, המחויב במציאת פתרון. ברור שתוחלת החיים ממשיכה לעלות והגירעונות האקטואריים רק מתנפחים. אין היגיון כלכלי בכך שגיל הפרישה לפנסיה לגברים (67) יהיה גבוה בחמש שנים מזה של נשים (62), הנהנות מממוצע של ארבע שנות חיים נוספות. ולמרות זאת, הן מתנגדות, כי דחיית גיל הפרישה תשלול מהן את קצבת הזקנה מביטוח לאומי בסכום הנאמד ב־75 מיליון שקל לחודש.

משה כחלון, הסולד כידוע מהכנסת היד לכיסי האזרחים, החליט לעצור את השעון הביולוגי באמצעי הבדוק של הקמת ועדת מומחים. בראש הוועדה, המונה 12 חברים (מרביתם נשים), עומד הממונה על התקציבים אמיר לוי, ולצדו יעל מבורך, סגניתו. חמישה חודשים עברו מאז מינויה, ועדיין אין המלצות. את הדוח הסופי חייבים להגיש עד סוף ספטמבר, כך שהרבה זמן לא נותר.

אמיר לוי. טיוטת המלצות לבחינת גיל הפרישה לנשים. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

אמיר לוי. טיוטת המלצות לבחינת גיל הפרישה לנשים. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

מה שעיכב את הגשת ההמלצות הוא הטיפול בתקציב הדו־שנתי ובחוק ההסדרים. ישיבה שאמורה הייתה להתקיים השבוע נדחתה לשבוע הבא בגלל חילוקי דעות מהותיים. כאמור, ללא החלטה אחרת, הטייס האוטומטי יופעל, וגיל הפרישה לנשים יועלה אוטומטית בתחילת 2017 ל־64.

ממידע שהגיע אלי על דיוני הוועדה מתברר שלמרות חילוקי הדעות, כבר מכינים בימים אלה את טיוטת ההמלצות. המחלוקת המרכזית נוגעת לגיל הפרישה לנשים. החלום הרטוב של האוצר הוא להעלות את הגיל ל־67 במספר שלבים, ולהשוות אותו לגיל הגברים, אלא שהנציגות הדומיננטית של הארגונים החברתיים וארגוני הנשים בוועדה מתנגדים לכך בתוקף, ובטח לא להעלאה ל־67.

הפשרה המסתמנת היא העלאת גיל הפרישה ל־64 או 65. השינוי לא ייכנס לתוקף מיידי אלא יתפרס על פני חמש עד עשר שנים. בנוסף, ייפרסו רשתות ביטחון סוציאליות לנשים שייפלטו ממעגל העבודה לפני הגיען לפנסיה. מדברים על הבטחת תשלום דמי האבטלה לתקופה של עשרה חודשים, הפעלת קורסים להסבה מקצועית, והזרמת כספים לעמותות שתכליתן סיוע לנשים באיתור מקומות עבודה.

לפני קבלת הדוח הסופי ייפגש כחלון עם יו"ר הוועדה לקבלת דיווח על ההמלצות ועל הפעלת מקצה שיפורים, במידת הצורך. שר האוצר יעשה הכל כדי להגיע להסכמות רחבות ולהימנע מחיכוכים שעלולים לגבות ממנו מחיר פוליטי. לשדולת הנשים בכנסת, הכוללת את שלי יחימוביץ', גלאון ואחרות, צפויה עבודה רבה. אפילו הן יתקשו לעמוד בפני טיעוני הנגידה קרנית פלוג, שתסביר מדוע העלאת גיל הפרישה טובה לנשים.

4. מי צריך צינון

מערכת היחסים הצוננת בין סוכני הביטוח למפקחת באוצר ירדה השבוע לדרגת קיפאון. הוויכוח על ענייני תקופת הצינון של בכירי האוצר והמגזר הציבורי המעוניינים לעבור לשוק הפרטי הקפיץ לה את כל הפיוזים. התוצאה המיידית הייתה החרמה חסרת תקדים של כנס הסוכנים באילת. סוגיית צינון נושאי משרה בשירות הציבורי אינה חדשה. היא התעוררה במלוא עוזה לפני שנתיים, כשהמפקח הקודם, עודד שריג, חמד את הג'וב של יו"ר קבוצת מגדל, שעליה פיקח במסגרת תפקידו באוצר.

שריג, שזכה לגיבוי מוחץ מבעל הבית העתידי שלמה אליהו, חטף מכל כיוון אפשרי, ובראש המבקרים ניצבה המפקחת סלינגר. שריג קיבל על הראש גם מנשיא לשכת סוכני הביטוח, אריה אברמוביץ'. אברמוביץ' לא שינה את דעתו ובשבוע שעבר פנה לשרת המשפטים איילת שקד בבקשה לבחון מדוע מקצרים אוטומטית את תקופת הצינון (העומדת על שנה) של בכירי האוצר העוברים לחברות הביטוח.

מקוצרי הצינון כללו את סגנית המפקחת, שרונה פלדמן, שתעבור להפניקס (פלדמן ספגה ביקורת ייחודית מח"כ איציק שמולי במאמר ב"גלובס"). היא גם כוללת את הסגן רג'ואן גרייב, שעבר להפניקס, את הילה בן חיים, שעברה לסוכנות הביטוח וובי, ואת פלג פלוך, שעבר לאיילון.

אברמוביץ' לא הסתפק בכך ועירב את מבקר המדינה יוסף שפירא. "אנא, בחן את התנהלות נציבות שירות המדינה ואת התייחסותה לבקשות לקיצור תקופות הצינון", כתב אברמוביץ', "בכירי האוצר מדלגים לאחר תקופה קצרה למשרות נחשקות בגופים המוסדיים, שחודשים ספורים קודם לכן פיקחו עליהם".

דורית סלינגר. החרימה את ה כנס הסוכנים. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

דורית סלינגר. החרימה את ה כנס הסוכנים. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

סלינגר, שעוד קודם למכתב הייתה טעונה כלפי הסוכנים, התייחסה למכתב כאל מטען צד. כאמור, זה לא הפריע לכך שלפני שנתיים היא ביקרה בחריפות את המעבר של קודמה בתפקיד למגדל. החלטתה של סלינגר להחרים את כנס הסוכנים תמוהה, שכן, המפקחת אינה מייצגת את עצמה אלא את האוצר ואת הרגולציה.

לגופו של עניין, איני רואה בעיה קיומית במעבר פקידים מהאוצר לשוק הפרטי בתום תקופת הצינון. פקידי אגף שוק ההון והביטוח עושים את מלאכתם נאמנה ומקבלים החלטות לגופו של עניין. יותר מכך, ענף הביטוח הפך באמצעותם לילד הכאפות של הרגולציה. בענף הביטוח נואשו, והתקשורת עם הרגולטור נעשית באמצעות בג"ץ.

לו הפקידים אכן היו עובדים תוך כדי פזילה לג'וב הבא, הם יכלו להפחית את מפלס הפעלתנות הרגולטורי בלי שאף אחד ירגיש בכך. פסילה אוטומטית של בכיר המעוניין לעבור לשוק הפרטי עלולה להפוך את מחלת הצינון לדלקת ריאות.

אם בכל זאת החשדנות האוטומטית לא נעלמה והבעיה האתית עדיין מטרידה, מומלץ להאריך את תקופת הצינון משנה לשנתיים או יותר, תמורת תשלום ל"מצוננים". לחלופין, ניתן לפזר את ועדת הקיצורים בשירות המדינה ולקבוע בחוק תקופת צינון אחידה ומחייבת.

yehudasharoni10@gmail.com

צ'יינה פוביה: למה פוליטיקאים מונעים מהסינים פעילות פיננסית בישראל?

מדוע גם תנועות חברתיות תורמות לחסימת המזרח הרחוק ומה אומר על כך איש עסקים העובד בקו תל אביב־בייג'ינג? והאם כחלון יצליח לשכנע את הנשים לפרוש בגיל מאוחר יותר?