אובמה הוציא את ארצות הברית מהמשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז השפל הגדול של שנות ה־30. הוא הביא לחידוש הצמיחה ולצמצום האבטלה. הוא חיזק את הסחר החופשי בעולם, בעיקר עם סין, יפן ואוסטרליה. הוא עשה זאת בחמלה חברתית כלפי מעמד הביניים, בעיקר ברפורמת הבריאות ("אובמה־קר") שהביאה לאמריקאים ביטוח בריאות מקיף יותר.
בעולם שיקם אובמה את מעמד ארצות הברית, שהיה בשפל בתקופת ג'ורג' בוש הבן בעקבות המלחמות בעיראק ובאפגניסטן. הוא הגדיר מחדש את התפקיד המוביל של ארצות הברית בעולם כמדינה שאינה כופה את עצמה על בעלות בריתה, אלא יודעת לשתף פעולה עמן באמצעות דיפלומטיה קולקטיבית, כפי שעשה בעניין סוריה ואיראן. ההסכם עם איראן, שהרחיק אותה מנשק גרעיני, ללא מלחמה, יהווה חלק חשוב ממורשת אובמה.
ארצות הברית חזקה יותר כאשר היא לא משתמשת בכוחה העצום, ראו ההבדלים בין ג'ורג' בוש לברק אובמה. הוא גם שיתף פעולה עם כל מדינות העולם בעניין שינוי האקלים וידע לשתף פעולה מבחינה כלכלית עם יבשת אפריקה. אובמה הוא המנהיג המוביל של המאה ה־21, היודע להתאים את הדיפלומטיה לעולם משתנה ולאתגרים חדשים. ביסוד תפיסתו הליברלית עומד השוויון בין בני אדם לבין אומות. תפיסה זו עמדה גם בשורש יחסיו עם ישראל והאזור. אובמה תבע מישראל החלטות אמיצות באשר לפתרון שתי המדינות. הוא ידיד גדול של ישראל, וסייע לה ביטחונית ומודיעינית יותר מכל קודמיו. הוא סבור פתרון שתי המדינות לשני עמים יציל את הזהות היהודית והדמוקרטית של ישראל; לכן הפעיל לחץ על נתניהו שיקפיא את הרחבת ההתנחלויות ויקבל את הסכם המסגרת שהציע מזכיר המדינה ג'ון קרי. נתניהו כידוע סירב - והתעמת בצורה בוטה ומבזה עם הנשיא האמריקאי, גם כשנאם נגדו בקונגרס האמריקאי בנושא ההסכם האיראני.
אובמה הוא הידיד שישראל זקוקה לו בוושינגטון. לא איש שיענה אמן על כל גחמה ימנית של ממשלת ישראל, אלא נשיא שמוביל מהלכים למען הזהות הדמוקרטית של ישראל וביטחונה. נשיא טוב לישראל הוא קודם כל נשיא טוב לאמריקה. נתגעגע אליו.
התרעות פיקוד העורף