כן, כל גבר משתוקק לאישה אחרת, וזה ממש לא קשור אלייך

תשוקה לאישה אחרת ניבטת מעיניו של כמעט כל גבר - ובניגוד למה שנשים חושבות, היא אינה קשורה לסקס. האמת? היא אפילו לא קשורה לאישה אחרת בעלת פנים ושם, אלא רק לנפשו של הגבר פנימה - והיא אינסופית, מעין ציפייה לאירוע שלא יקרה לעולם.

אני כבר יכול לראות את הכעס, מלווה במבט אשם בעיניהם של הקוראים, כמו גם את מבטן הנעלב של נשותיהם, לאמור: מה באמת, בובי, גם אתה?

ובובי ישפיל את עיניו ויקלל אותי על שהפכתי לו את בוקר יום שישי, היום היחיד שמספק לו קצת אינטימיות זוגית מבורכת, לשיחת "יחסינו לאן" מתישה.

אז רק כדי שהגפרור הקטן שהשלכתי לא יגרום לדליקה שתהרוס לכם את הוויקאנד, אני חייב לומר לכן, גבירותי - שזה ממש לא קשור אליכן, ולפני שאתן טוענות שזו נחמה קטנה מאוד, דעו שזה אפילו לא קשור אליו - ואפילו לא לאישה ספציפית, גם אם זו קיימת בראשו כרגע (בכל מקרה בובי, אל תודה - זה רק יסבך את העניינים).

אני בהחלט מבין את הקורא הנזעם שחושב שהכללתי אותו בגסות בקבוצה של בוגדים או לפחות זוממים, אבל זה ממש לא זה: אני מדבר גם על ההוא שיטען שוב ושוב שאשתו היא החברה הכי טובה שלו ושהוא לעולם לא יפגע בה או בזוגיות או במשפחה. בסדר גבר, תרגיע, הבנו אותך.

התשוקה לאישה אחרת קיימת בעיניו של כל גבר לא מפני שהוא מסובב את ראשו אחרי כל אישה צעירה ומצודדת ברחוב או מפני שהוא צורך פורנו בסתר - כל אלה הם אינסטינקטים, ממש כמו הניפוח הלא מודע או רצוני של החזה בנוכחות אישה (שמנים כמוני פיתחו וריאציה מיוחדת של להכניס את הבטן), התשוקה לאישה אחרת היא התשוקה לחיים כפי שהיו יכולים להיות. גם גבר שאוהב מאוד את חייו, את בת זוגו, ילדיו, עבודתו וחבריו, חי בסתר חיים כפולים. בראשונים הוא האיש שכולם מכירים, בחיים האחרים הוא גיבור–על: זוכה בנשים הנחשקות ביותר, בעבודות המגניבות ביותר, יש לו כסף, גאדג'טים, חבילת ספורט מורחבת - ומטוס פרטי שייקח אותו לראות את המשחקים שבהם לא בא לו לצפות בטלוויזיה. אם נשמע לכם שאתם מכירים את האיש הזה, זה לא במקרה: קוראים לו ג'יימס בונד או וינסנט צ'ייס ("הפמליה"), תלוי מאיזה שנתון אתם - ואנחנו אוהבים אותו כל כך לא מפני שהוא מוכר לנו פנטזיה בדיונית מוצלחת, אלא מפני שהוא התגלמות של פנטזיה שקיימת תדיר בחלק האחורי של מוחנו: להיות זכר אלפא.

הבעיה היא שלזכרי אלפא יש 100% יכולות להשיג כל דבר בעולם, אבל אפס יכולת להסתפק באישה אחת: לא במקרה ויני צ'ייס הוא רווק הולל, ולא במקרה שתי אהבות האמת היחידות בחייו של ג'יימס בונד (הראשונה - הרוזנת טרייסי, דיאנה ריג, מ"בשירות הוד מלכותה", הסרט היחיד בסדרה בכיכובו של ג'ורג' ליינזבי, והשנייה - וספר לינד, הלא היא אווה גרין היפה, גיבורת "קזינו רויאל" בכיכובו של דניאל קרייג) מוכרחות למות בטרם הסתיים הסרט, כי בונד לא יכול להתקיים כגבר של אישה אחת, אלא כזכר אלפא של כל נשות תבל. זכרותו האלפאית היא מהותו - והוא לא כובש את יצרו כגיבור, אלא מממש אותו כגבר (אפרופו המשפט האחרון, זה לא מצחיק אתכם שבעוד אנו אמונים על "איזהו הגיבור - הכובש את יצרו" הרי שמכל הדמויות הגבריות בהיסטוריה היהודית, היחיד שנצרב בזיכרון הקולקטיבי בתור ה–גיבור בה"א הידיעה, הוא דווקא שמשון, מי שבעליל לא ידע איך לכבוש את יצרו?).

אין גבר שלא חי חיים כפולים, והבעיה מתחילה כשהוא מתחיל להשוותם לחיים האמיתיים, אלה שבהם הוא לא שומע אנחות של "הו, ג'יימס" בכל פעם שבה הוא נכנס הביתה, אחרי שנהג מהעבודה באסטון מרטין, סליחה - ביונדאי ליסינג שלו. או אז הופכת האישה בחייו לא רק למי שמייצגת את החיים הלא–זוהרים–מספיק עצמם, אלא לפעמים - למהות כל הפער בין המציאות לפנטזיה (במיוחד כשמדובר בפולנייה מסרסת הידועה גם כקלפטע). זו הסיבה שגברים כה רבים מתפתים, במיוחד סביב משבר גיל ה–40 או ה–50 "לפתור" את כל צרותיהם בזוגיות חדשה - ורצוי (סליחה על ההחפצה) עם דגם חדיש ומהיר יותר.

למרבה הצער, זה לא יפתור דבר: במקרה הטוב זה יעזור, אולי, להפליג על גב הזוגיות החדשה עד למקום שבו התשוקה אינה קיימת יותר. עד שזה יקרה, תמשיך התשוקה לאישה אחרת להתקיים בעיניו של כל גבר באשר הוא גבר, גם אם הוא גבר נאמן.