בשנים האחרונות אנו שומעים חדשות לבקרים טענות קשות כי הדמוקרטיה בישראל נהרסה; פעמים זה מגיע עד נהי ובכי על הדמוקרטיה היפה שהייתה לנו, שאת מקומה תופסת עריצות, רחמנא ליצלן. כמעט אין חוק, תקנה, דיבור ואמירה, פעמים של פוליטיקאים יושבי קרנות, שאינם זוכים לזעקות שבר על חורבן הדמוקרטיה. כל אירוע פעוט, כמו פיטורי מורה, זוכה מיידית להוקעה כפגיעה חמורה מאין כמותה בדמוקרטיה.
אז בואו ונראה מה המצב של הדמוקרטיה שלנו לעומת מדדים בינלאומיים של מכוני מחקר מכובדים בחו"ל על פי 12 ממדים. לפי מסקנת מחברי הדוח, "התמונה הכללית של הדמוקרטיה בישראל אינה גרועה, אבל יש מקום רב לשיפור". ניכנס לפירוט התמונה הכללית כדי להבין יותר טוב מה זה "לא גרועה": בשישה מדדים (השתתפות פוליטית, תפקוד הממשלה, שלטון החוק, תפיסת השחיתות, איכות הרגולציה והפיתוח האנושי) ממוקמת ישראל ברבעון הראשון העליון של האיכות. בארבעה מדדים (זכויות פוליטיות ואזרחיות, חופש עיתונות, ייצוג ואחריות וסיכון פוליטי) ישראל מדורגת ברבעון השני של האיכות, כלומר, עדיין במחצית העליונה של מדרגי האיכות של המדדים העולמיים.
בשני מדדים "מצבה של ישראל פחות מעודד", כלשון הדוח, והיא ממוקמת במחצית התחתונה של המדרגים האלו: הזכויות האזרחיות והיציבות הפוליטית והיעדר אלימות וטרור. ולא רק זה, לעומת לשנה שעברה (2015 ) מצב הדמוקרטיה השתפר. הוא השתפר בשמונה מתוך שנים עשר המדדים, בשלושה נשאר אותו דבר, ורק באחד ירד: חופש העיתונות שירד מציון 70 לציון 68.
ועוד שלושה ממצאים בדוח שראוי להדגישם: האחד - הרוב המכריע של היהודים והערבים מגדיר את מצבם האישי כטוב. את המצב הכללי מגדירים 40% אחוז כ"ככה ככה", 36.5% אחוז מגדירים כטוב ורק 23% מגדירים אותו כ"רע". אלו האחרונים הם כנראה הקולניים ביותר; השני - רוב היהודים בכל הקשת הפוליטית גאים להיות ישראלים (השמאל הכי פחות- רק 65.5% אחוז לעומת 90% אחוז במרכז); השלישי - 83% מהדרוזים גאים להיות ישראלים.
מה להגיד, טובה ארצנו מברלין של המילקי.
התרעות פיקוד העורף