הפער בין הבנק הרווחי במערכת (המזרחי) למאכזב ביותר (איגוד) מתכתב יפה עם מהלך חריג בנוף הבנקאות - התוכנית לבליעת בנק איגוד לתוך המזרחי. לדעתי, המיזוג ייצא בסופו של דבר אל הפועל אף על פי שהמגעים נמצאים רק בראשית הדרך. עובדי המזרחי נתנו את הסכמתם (תמורת בונוס שישולם בבוא העת). עובדי בנק איגוד הכריזו על סכסוך עבודה בר פתרון.
שולחן המו"מ הוא השלב הבא. קניית איגוד היא עסקה מצוינת למזרחי, הקונה בנק מקרטע במחיר מציאה (כ־60% מהונו). בנק איגוד ימוזג לתוכו, סניפים ייסגרו, כפילויות יבוטלו, והוא ייחשף לתחומי פעילות חדשים. במקום צמיחה אורגנית שתימשך שנים הוא יקפיץ בבת אחת את חלקו בבנקאות הקמעונאית ויאזן את עודף החשיפה למשכנתאות. הונו העצמי יזנק ויהווה פוטנציאל לגידול בחלוקת הדיבידנדים.
אבל גם לבעלי השליטה בבנק איגוד אין על מה להתלונן. מדובר בבנק מאכזב עם שיעורי תשואה שנעים סביב 5% על ההון. על חלוקת דיבידנדים אין מה לדבר. אז בשביל מה להיות בעל בית בבנק כזה? הבעלים, משפחות לנדאו, יורשי לובינסקי ואליהו, היו יכולים להשקיע את הכסף באג"ח בארה"ב ללא כל כאבי הראש והבלגן. לו היה באפשרותם, הם היו נפטרים מזמן מהבנק דרך הבורסה. כך נהגה קבוצת פישר ברונפמן כשהתייאשה מדיסקונט לפני ארבע שנים. במקרה של איגוד, המכירה בבורסה אינה מעשית בגלל המחיר הנמוך. אלטרנטיבת המכירה למזרחי עדיפה.
עד כאן הסברתי מדוע המיזוג טוב לצדדים, אבל האם הוא טוב ליהודים? האם התחרות אכן תגבר? המפקחת על הבנקים חדוה בר סבורה שכן. אני חושב שהתשובה שלילית. המיזוג יפעל לרעת הלקוחות, אף שחדוה בר בטוחה כי בנק ממוזג חזק יועיל ללקוחות וייתן פייט לבנקים הגדולים.
בנק איגוד חיזר בשנים האחרונות במרץ אחר ציבור השכירים עם הצעות כמו עו"ש הפוך, חבר מביא חבר ועוד כהנה וכהנה. למשך תקופה מסוימת הוא גם הורגש בתחומי המשכנתאות. בעסקים לא כל כך הלך לו. אבל המבצעים תרמו, אם כי במידה מוגבלת, לתחרות. הבנקים האחרים היו חייבים להגיב בהצעות ערך נגדיות.
ומה עם המזרחי? האם המיזוג יגדיל את תאבון התחרות שלו מעבר למצב היום? כנראה שלא. המזרחי, המנוהל על ידי אלדד פרשר, הוכיח שגם כבנק בינוני הוא יודע להתחרות בגדולים - ועוד איך. התחום הבולט הוא המשכנתאות, עם נתון מדהים של 35% מנתח השוק. הוא גם ידע לבוא בהצעות בתחומי הפיקדונות, וכולם זוכרים את הסברס. בזכות יעילותו התפעולית וגורמים נוספים הצליח לעקוף את דיסקונט, שבמשך שנים החזיק בתואר הבנק השלישי בגודלו. המזרחי הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך שבנק יכול לגדול ולהתחרות ביעילות בלי להתמזג.
המיזוג הוא בונוס מבחינת הבנק ובעלי הבית. הופתעתי מעמדת המפקחת, התומכת במיזוג. במקום לחזק את בנק איגוד היא מוחקת אותו מהמפה ומורידה מבחינתה כאב ראש נוסף. אפשר היה אחרת. ניתן היה לצייד את בנק איגוד בארגז כלים שיאפשר לו להגדיל את כושר התחרות ויכולת ההישרדות. מנכ"ל הבנק, ישראל טראו, ויו"ר הדירקטוריון זאב אבלס, פנו בעבר לשר האוצר בהצעה להוסיף להמלצות שטרום כלים לעידוד הבנקים הבינוניים, אך ללא הועיל. בבנק ישראל ובאוצר אטמו את אוזניהם.
אם המפקחת מעוניינת בתחרות, היא הייתה חייבת לחזק את בנק איגוד ולא להעלים אותו. כשרצתה לחזק את דיסקונט, מצאה את הדרך להתעקש שוויזה כאל תהיה היחידה מבין חברות האשראי שתישאר באותה הבעלות. מדיניות בנק ישראל בסוגיית המיזוגים מזוגזגת כמו הליכה של שיכור. כשבעלי בנק ירושלים רצו למכור את הבנק ללאומי, הם נתקלו בקיר אטום. מנגד, בנק לאומי אולץ למכור את בנק איגוד (שהיה בעבר בבעלותו). כשאפשרות מיזוג דיסקונט עם המזרחי עמדה בעבר הרחוק על הפרק, התנגדו בבנק ישראל. כך גם היה כשמיזוג אפשרי בין המזרחי לבינלאומי היה רלוונטי. ופתאום, משום מקום, מגיעה ההסכמה למיזוג בין איגוד למזרחי.
שאיפתה של המפקחת להקמת בנק חדש לראשונה זה 39 שנים (הזמן שעבר מאז הקמת בנק צפון אמריקה) נראית על רקע כל אלה כפנטזיה משעשעת. מי שיקנה את ישראכרט או לאומי קארד, אינו צריך בנק. בשביל מה הוא צריך את כל כאב הראש. בשורה התחתונה, האור הירוק למיזוג איגוד־המזרחי כבר ניתן, ומבחינת המפקחת הוא עובדה מוגמרת. מי שעדיין מסוגלת לבצע מקצה שיפורים ולשמור במקצת על האינטרסים של הלקוחות (כמו מיקום הסניפים) היא עו"ד מיכל הלפרין, הממונה על ההגבלים העסקיים. היא כבר הוכיחה שכאשר יש מיזוגים על הפרק היא יודעת לשמור גם על האינטרסים של הלקוחות. ממש בימים אלה זה קורה כשעל הפרק קנייה אפשרית של ניו־פארם על ידי שופרסל, או מיזוג ישראייר עם סאן דור של אל־על. הלפרין יודעת בדיוק מה לעשות.
אין רגע דל ברשות המסים. בימים האחרונים סוערות הרוחות סביב מהלך יוצא דופן שמתכנן מנהל הרשות משה אשר ונחשף כאן לראשונה. מדובר באיחוד דה־פאקטו של סמכויות פקידי השומה למפעלים גדולים (המכונים פשמ"ג) באזורים הגיאוגרפיים השונים ושינוע הלקוחות הגדולים לתל אביב. המהלך יוצא הדופן עבר עד כה מתחת לרדאר. נכון שזה נשמע משעמם? אז זהו, שלא!
הרוחות סוערות כי מדובר במהלך של פעם בעשרות שנים. בכל השנים האחרונות טופלו החברות הגדולות בהתאם לאזור פעילותן. טבע, מובילאי, אינטל וכימיקלים לישראל טופלו אצל פקיד השומה בירושלים. בתי הזיקוק, חיפה כימיקלים, פז ואחרות היו באחריות פקיד השומה בחיפה. האח הגדול בתל אביב מטפל בחברות ענק מאזור המרכז ובראשן הבנקים וחברות הביטוח. אלא שמנהל רשות המסים החליט להעביר את החברות הגדולות לתל אביב ללא סיבה נראית לעין.
התרעות פיקוד העורף