1 אי־שם בשנות ה־70 עבדתי כמציל בחוף הנפרד לגברים ונשים. שמו הרשמי היה "חוף שרתון" בגלל העובדה ששכן מתחת למלון "שרתון", אך בעקבות הסרט "מציצים" זכה לכינוי "חוף מציצים". החוף היה מחולק לשניים: החוף הצפוני המעורב שבו יכלו לרחוץ ולהשתזף גברים ונשים ביחד, והחוף של הדתיים בצד הדרומי, שהופרד בגדר עץ כשהצד המערבי שימש לרחצת נשים והמזרחי לגברים.
בחיוך רחב אני נזכר איך חלק מהגברים החרדים הצעירים היו נשכבים על החול בצמוד לגדר המפרידה ומציצים אל עבר חוף הנשים. שם, בין הגברות החסודות והבתולות הצנועות, היו גם "מסתננות" חילוניות שניצלו את העובדה שהחוף נפרד והיו משתזפות בעירום, מה שגרם לחרמנים החרדים ששכבו על החול החם והציצו על הפלא המופלא של נשים עירומות לעשות תנועות של "שכיבות שמיכה" על החול.
יום אחד, כשהרב המכובד א' הגיע להתרחץ בחוף, התגריתי בו על עניין החרמנים שבועלים את החול תוך כדי הצצה לעבר חוף הנשים. הוא לא האמין לי. ירדתי איתו מסוכת ההצלה והגענו אל מאחורי החרמנים ששכבו צמודים לגדר, ואז צעקתי עליהם בקולי המפחיד "כולם לקום". הרב כמעט קיבל שבץ כשראה שצאן מרעיתו שקם בבהלה היה עם בגד ים מופשל ובולבולים זקורים בגין המראות המפתים שנראו לעיניהם המשתאות.
השבוע, כשבכיכר רבין נערך "כנס המשיח", נזכרתי בבלוף שנקרא הפרדה. יום לפני ההתכנסות הקדושה הגיע אלי אחד מאנשי הרב זמרוני מבת ים, איש הפלג המשיחי האקטיבי בחב"ד, וביקש שאעזור להם בקיום הכנס עם "ההפרדה". הטיעונים שלי שאינני מאמין שהרבי חי, שאינני מאמין בביאת המשיח, שאינני מאמין בבניין בית המקדש והגאולה הקרובה - לא עזרו. רק כשקמתי והתחלתי לצעוק: "אין משיח, אין אלוהים, לא תהיה גאולה", הוא התבאס והניח לי.
הכנס נערך, היה קצת בלגן, היו קצת צעקות, קצת דחיפות. הנשים הדתיות הופרדו מהגברים המשיחיסטיים, היו צילומים בטלוויזיה, עימותים ברדיו, כתבות בעיתונים והיה פוסט מדליק בפייסבוק של דורון מ. כהן, משורר שזה עתה הוציא ספר ביכורים, שפרסם תמונה מהאירוע בכיכר ומעליה כתב שתי מילים "כיכר רבי" (גילוי נאות: המשורר כהן הוא עורך עיתון זה, ואני לא סובל אותו כבר כמה עשרות שנים, אבל אני מודה שלפעמים יש לו יציאות מבריקות).
לפני הרבה שנים שרתה על האומן היוצר דני ליטני רוח הקודש, והוא כתב שיר שמתחבר בצורה מדהימה לאירוע בכיכר רבי (לא יעברו הרבה שנים עד שהכיכר תהפוך לכיכר רבי). שם השיר: "ימות משיח".
2 כוכבת השבוע בכותרות הראשיות של העיתונים ובפתיחת מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה הייתה שלא ברצונה הגברת השנייה של המדינה (אחרי נחמה ריבלין, אשת הנשיא) שרה נתניהו. העיתונאי גיא פלג הביא תמלולי הקלטות שביצע ניר חפץ עם עובדי לשכת ראש הממשלה, שמהם יצאה הגברת נתניהו רע. חפץ, שהפך עד מדינה, יצא חרא.
חפץ מכר את הבוס שלו נתניהו והעיד בפרשיות 1000 עד 4000, וייתכן גם בפרשיות שיסומנו בין 5000 ל־10,000. ואם לא די בפרסום הקלטות ובסיפורי השערוריות שבהן מעורבת לכאורה שרה נתניהו, הרי שגם הפרשנים הבכירים של התקשורת הישראלית "חותכים" לה את הצורה ומכנים אותה בכינויים שאינם משאירים מקום לספק שהגברת זקוקה לטיפול דחוף.
אגב טיפול, אחד מעורכי הדין שעסקו בענייני משפחת המלוכה הישראלית, רמז שענייני הגברת לא צריכים טיפול משפטי אלא טיפול רפואי, וכל מי שמעורב בעניינים הבין את הרמז במדויק.
לפני כ־28 שנה פרסמה היוצרת־פזמונאית־מלחינה־זמרת אלונה דניאל שיר חדש פרי עטה בשם "שׂרה". דניאל לא הכירה באותה תקופה את הגברת שרה נתניהו וכך גם מאזיני השיר, שבמשך 20 שבועות צעד במקומות מכובדים במצעד הפזמונים של רשת ג'.
לדניאל רקורד מוזיקלי מפואר: היא שולטת בפסנתר, בגיטרה ובתופים, הופיעה עם יובל מסנר, ערן צור, רונה קינן, טל גורדון והרכבים מוזיקליים איכותיים רבים. רק שבמשאל רחוב מקרי בין כמה חבר'ה צעירים בשנות העשרה איש לא הכיר אותה (כולם מכירים את סטטיק ובן־אל).
אינני יודע על איזו שרה כתבה אלונה דניאל את השיר, אבל אני בטוח במאה אחוז את מי השיר הזה תואם בול. כבוד, אלונה.
3 בדצמבר 2012, בכנס השקת הקמפיין של הליכוד בבנייני האומה בירושלים, בתום נאומו של המנהיג נתניהו, כשהקהל שואג "היידה ביבי, היידה שרה", עלתה על הבמה הזמרת שרית חדד. כשהיא עומדת לצדו של המנהיג הדגול היא שרה לו את השיר "אתה תותח". הקהל השתולל מהתלהבות, הזמרת חייכה חיוך ענק של אושר, הוד צניעותו נתניהו השפיל את עיניו במבוכה, וחדי עין יכלו להבחין בדמעה אחת או שתיים כשחדד פצחה בשירה המרגש "כשהלב בוכה".
משביתי שמחות סדרתיים ציינו לאחר שראו את האירוע, שאם לחדד היו ביצים והומור, היא הייתה בוחרת לשיר שיר אחר שלה, שאותו חיברו עבורה מאיר עמר ואיתי זילברשטיין. שם השיר (משנת 2003) "קצת משוגעת", ואם תייחסו אותו לאשת ראש הממשלה זה על אחריותכם.
מן הראוי להזכיר שהגברת נתניהו היא פסיכולוגית בשירות הציבורי, עוזרת לניצולי שואה ובני משפחות השכול, אם, בת, אחות ובעלת תארים אקדמיים.