היום, ביום הזה ממש, אני בן 49. כן, אני יודע שעכשיו אתם נבוכים על שלא רכשתם איזה שי צנוע או לא הרמתם טלפון; אבל אל דאגה, אני לא הולך לעשות מזה עניין, כל עוד תטו אוזן ותקשיבו לאיש קשיש בעת צערו. על מה הצער? על הפרידה הצפויה מהקידומת האחרונה שמאפשרת איכשהו זיהוי צעיר - ולו אך באופן יחסי.
אבל כחזרזיר מצוי, כל האושר הזה עדיין חסר. אצלי בלב בוער־בוער, נגנו־נגנו לי שיר אחר - ואם העובדה שאני זוכר את המילים של "הכל בגלל האהבה" היא לא סימן לשנת הייצור המוקדמת שלי, אני כבר לא יודע מה ישכנע אתכם. אז אני שותה לי וויסקי, אני שותה שמפניה, עם ג'וני ועם ניסים וששון מנתניה ועם עוד כמה אנשים שבאו לברך, אבל איי, כמה שזה לא עוזר, אולי משום שבגיל 49 אתה יודע שלכל דרינק יש מוצאי דרינק, אפילו לא האנג־אובר כמו לפני 20־30 שנה, סתם, מה שקוראים אצלנו בעדה: "חלושס".
התרעות פיקוד העורף