את סניף הדואר שהיה לא רחוק מהחדר שמצאתי לי, כמו בשיר של ג'וזי כץ, הייתי פוקדת כמעט כל אחר הצהריים כריטואל שנועד להוציא אותי מהבית עד שאמצא לי שגרה. שלמה עמד שם בכניסה ובכל יום בדק לי את התיק. רק בפעם ה־30 בערך ידעתי שקוראים לו שלמה. היה לו מראה של שלמה אם כי בגיל הוא היה יותר קרוב לשלומי. אבל כשיש לך שלושה ילדים לפרנס בבית, אתה חוזר להיות שלמה. השם נשמע יותר מכובד ואנשים מתייחסים אליך אחרת, כך לפחות הוא הסביר לי אחרי שהרשה רק לי לקרוא לו שלומי בפעם ה־31 שנפגשנו.
**
אגב, אם מישהו תהה אם יש פה פרסומת סמויה לתאי הדואר, אז לא. הכותבת שילמה 299 שקל לחידוש המינוי לשנה נוספת.
התרעות פיקוד העורף