פעמיים בחיים ויתרתי כשהציעו לי להבריז מבית הספר, ובפעמיים הללו זה נגמר בנס. בפעם הראשונה זה קרה ביום של הפיגוע בקו 5 בדיזנגוף, והפעם השנייה קשורה לטלפון שקיבלתי השבוע מהיחידה למניעת מחלות זיהומיות של משרד הבריאות. עכשיו אני צוחקת, אבל לפני כמה ימים זה לא היה משעשע כלל וכלל. צירוף המקרים שנראה כלקוח לחלוטין מסרט רע התרחש בדיוק מספר ימים אחרי שגררתי את עצמי לבדיקת דם שגרתית.
הרי אין מי שלא חווה את אותו זיק קטן של חשש שמא יגלו שהוא נדבק באיזו מחלה ארורה, על אף שאין סיכוי שזה קרה. "רציתי לדעת אם ביקרת הבוקר במעבדה של קופת החולים", היא המשיכה. השבתי בחיוב והמתנתי בקוצר רוח שנועה תחשוף את הסיבה לשיחה. אלא שבבירוקרטיה כמו בבירוקרטיה נועה לא הסתפקה במספר תעודת הזהות שלי ורצתה לאמת פרטים נוספים כמו שמות ההורים, שמו של הרופא האחרון שביקרתי אצלו ושם החתול שמעולם לא היה לי. בשלב הזה כבר נפל לי הלב לתחתונים.
***
ואז נזכרתי: כשעשו לנו את החיסון השני, לקראת סוף כיתה ח', היינו באמצע חזרות למסיבת סוף השנה ורציתי להבריז מבית הספר. גם ככה כבר לא למדנו, ואני הרי הייתי אלופת ההברזות של השכבה. אבל בסוף הגעתי לבית הספר, אלוהים יודע למה. איזה מזל!
התרעות פיקוד העורף