ביטוח מקיף
“אתה יודע שאתה אפס בדחיית סיפוקים, וזה, איך אגדיר את זה בעדינות, יותר מדי ילדותי?", שאלה/קבעה הפסיכיאטרית מטעם החברה # מה אגיד לכם, כשהיא צודקת, היא צודקת
אוקצור, במסכת הרמאות וההונאה, אחרי שכבר שבעה רופאים חתמו לי שאני רשאי להיאלץ לשלם כל חודש את החוואה לחברה (שכמובן לא תסרב לשלם מתישהו), נשארה לי רק האוכלת ראשים, הפסיכיאטרית של הפוליסה, וזהו, נתראה בינואר 2020.
כן, למה לא דוקטור? את האספרסו הכי יקר ששתיתי השנה, אז נלך על זה, תודה.
מסרתי לה את הטופס עם כל הבדיקות של כל הרמאים שמאומנים מטעם החברה, שהיא הרי מקבץ של רמאים.
“יפה, אני רואה שאתה שומר על עצמך. הפסקת לעשן? רגע, סליחה, אני רואה שאתה מעשן חפיסה ביום. אז הפחתת? תן לי לפרגן לך".
תודה, באמת תודה. ביום שבו אני ישן 15 שעות, אני לא עובר חפיסה, בהן צדקי. את חותמת לי, אפשר לפזר את האסיפה? “לאן אתה כבר ממהר? בוא ספר לי מה עובר עליך".
הכנסת שלך, עם ערימת הכלומה ומאומה, אסופת האגו בלי דם בגוף ובלי בושה בפרצוף, שלא מפסיקה לשקר לציבור. זה אגם הדרעק, דוקטור. אפשר להתקדם?
“בוודאי. אני שומעת כל מילה".
הבנתי, אולי כדאי שתקליטי, שלא תעצרי לי את הזרימה? לא יותר עדיף? למה את מחייכת?
“אתה מצפה ממני לתגובה? אני באמת שואלת", אמרה הדוקטור.
היא חייכה. “אתה יודע רון, מישהו צריך לעשות את העבודה הזו. אם לא אני, אז אחר או אחרת", סיכמה הדוקטור לאכילת ראש.
“אז עכשיו אתה משווה אותי למשטר הנאצי?", היא שאלה, כבר בלי חיוך.
לא, אל תקחי הכל אישי, זה ככה עף לי בראש, יענו אסוציאציה.
“אוקי. היינו בהתקפי זעם. מה עוד מרגיז אותך?"
“כן, בוודאי. אני באמת מסתקרנת".
“בוודאי. ההערה שלי על בתי הייתה הערת אגב. אל תפריע לעצמך", היא אמרה תוך כדי שרבוט על בלוק הכתיבה.
הבנתי. עברנו לשלב העצות הטיפשיות. סחתיקה דוקטור, תני לי משהו יותר שימושי. חובה להתעדכן, כי אסור לסמוך על הטיפוסים האלה שמוכנים לעשות ממך אבק רק כדי להישאר בשלטון. הרעיון שלך נדחה ברוב קולות. טוב, אני רעב קצת וחייב ללכת, איך מתקדמים? את שולחת להם? את נותנת לי אישור? מה קורה?
כל הכבוד. אבחנת אותי יופי. אנחנו כאן ביקום רק לסיבוב אחד ועוד לא נולד המניאק שיודע לעצור את השעון. אז צריך להספיק כמה שיותר. הבנת?
“כן, הבנתי הכל. טוב, אנחנו קרובים לסיום. אני אשלח את הדוח לחברת הביטוח. אתה יכול להשאיר לי את כל הבדיקות? אתה רוצה שאצלם לך, שיהיו לך עותקים?"
לא תודה. תבלי עם הניירות. שיהיה לך יום קסום.
“גם לך. אגב, ללא שום קשר, אני ממליצה לך על טיפול, אתה עמוס בחסמים. אשמח גם לפגוש את אשתך".
חחחחחחח... אין עליכם. את רואה אותי, את רואה חופשה במלדיביים, הא? נגמר הקטיף, דוקטור! אין מצב שאני אשלם בשביל פארש. כיפוש היא סיפור אחר, היא דלוקה על השטויות שלכם. נסי אותה, אני פאס־בליינד. ‘תראות, אם כי אני מקווה שלא.
כעבור שתי דקות הוא חזר אלי.
“בדיוק היום חשבתי להתקשר אליך. הם מציעים פשרה, אתה מעוניין?"
ממש לא. רק את מה שמגיע לי, לא לירה סורית דפוקה יותר.
“אתה בנאדם קשה, קוף. אני לא יודע מה לעשות איתך", אמר הפינגווין.
פשרות זה לחלשים, טינף. להתפשר רציתי לפני שבע שנים, היום אני חזק. תתחיל לעבוד, נבלה.
התרעות פיקוד העורף