השבוע שמעתי את יואב גלנט ממלל שוב את גבורות עצמו ויצאתי מכליי. אולי בגלל העציות המקרקשת שלו, "אני-אני-אני בראש לוחמיי-אנשיי-חייליי". בכלל, מכל מאבקי הבחירות, הפתטי ביותר הוא מי יותר גיבור. כמעט כל מתמודד מוציא מהבוידעם הנערותי גבורה כלשהי לטובת הקמפיין שלו. וכבר קבעו חז"ל כי איזהו גיבור הכובש את יצרו ודוחה את יועציו האסטרטגיים.
"כאשר אני שכבתי בתעלות הבוץ עם חייליי בלילות חורף קפואים", תקף גנץ את נתניהו, "אתה, ביבי, עזבת את ישראל כדי ללמוד אנגלית ולתרגל אותה במסיבות קוקטייל מפוארות. בימים שבהם פיקדתי על יחידת שלדג במבצעים מסכני חיים במדינות אויב, אתה, ביבי, פילסת את דרכך באומץ ונחישות בין עמדות האיפור באולפני הטלוויזיה. בשעה שאני הכשרתי דורות של מפקדים ולוחמים, אתה לקחת שיעורי משחק בסטודיו בניו יורק". כולם מחאו כפיים.
נתניהו הגיב ב"נפצעתי בקרב עם מחבלים. כמעט איבדתי את חיי בקרב אש בתעלת סואץ, למען ביטחון המדינה שאתה רוצה לסכן בנסיגות חד־צדדיות ובתמיכה בהסכם הגרעין המסוכן עם איראן".
ואפרופו גיבורנו גלנט, מי לידינו יתקע שהאיש לא מגזים? רק עכשיו הוא נתפס בשקר מביך, כשטען שהיה הסכם עודפים בין מפלגת העבודה לבין הרשימה המשותפת בבחירות הקודמות. לא היה ולא נברא, ולא התנצל.
התרעות פיקוד העורף