לכאורה מדובר בפריבילגיה, אבל אישה שבוחרת לא לעבוד בוחרת במקביל לעכב את ההתפתחות שלה, את ההתחשלות שלה, ולרוב גם בוחרת בלי משים להרגיש פחות משמעותית בעולם. עבודה היא לא רק עול פרנסה אלא גם חופש ומימוש עצמי, ובגדול - קצת קשה לומר שלהימנע מעבודה זה באמת נטו פריבילגיה. כך שכדי לשנות מציאות אי אפשר רק להעמיד במקום את המעסיקים, כי זה רק צד אחד של המשוואה. צריך במקביל גם לשנות את התפיסות בקרב חלק לא קטן מהנשים.
אבל כששומעים על הדרך שבה דוחפים איזו אישה או שתיים לרשימה לכנסת כדי לסתום את הפה למקטרגים, זה משפיל. כשבוחרים "איזו אישה" מתוך כורח, במקום לדבר על אישה מסוימת שאין טובה ממנה לתפקיד, אין בזה שום דבר מעצים, וזה אפילו מזיק. אם נשים בינוניות מתברגות למקומות גבוהים לא בזכות כישוריהן, הביצועים שלהן לא יהיו מדהימים, וזה לא בהכרח יקדם את המגדר. הייתה מי שאמרה שתשמח כשנשים בינוניות יקבלו תפקידים שמקבלים היום רק גברים בינוניים, וזה נכון. אבל זה לא אומר שצריך לשאוף מראש לבינוניות, והשיח על מספר הנשים במקום על איכותן הוא קלוקל. לא צריך לשבץ נשים בתפקידים בכירים עבור הנראות, אלא כי הן טובות, חכמות, חרוצות ומוצלחות.
נשים הן לא מיעוט. מסורתית הן נחשבו לחלשות מגברים, אבל היום הפיזור שלהן על רצף החולשה הוא עצום. בקצהו האחד נמצאות נשים שנמסרות כרכוש מאב לבעל, נטולות כל זכויות. בקצה השני של הרצף נמצאות אנגלה מרקל, תרזה מיי, ג׳יי.קיי רולינג, ננסי פלוסי, אופרה, כריסטין לגארד. באמצע יש המון גוונים - חלק מהנשים בעולם באמת זקוקות באופן נואש לעזרה כקבוצה נחשלת, וחלק לא זקוקות לשום כוח נשי של קבוצת מעודדות כדי להגיע הכי רחוק שאפשר.
בן גביר התלונן על כך שההתבטאויות הגזעניות מעוררות החלחלה שלו הוצאו מהקשרן. טוב לדעת שאצל מרבית נבחרי הציבור אין "התבטאויות חלקיות" שכאלה, כי כך זה צריך להיות. באותה נשימה, לשמוע את זחאלקה מבל"ד מדבר על "הומניזם" לאחר שבזה אחר זה הוכיחו חברי מפלגתו שהם עוברים על החוק ופועלים נגד המדינה, זו בדיחה. מקומן של בל"ד וגם של עוצמה יהודית אינו בכנסת, ומביש שהוועדה לא מסוגלת ליצור איזון ולפסול קיצוניים שנמצאים מעבר לגבול בשני הצדדים. עוד יותר מביש שזה נעשה בעבור הון פוליטי, שלא לומר בעבור פרוטה פוליטית - שכן מה זה אם לא עוד טיפת תעמולה חסרת משמעות בתוך הים.
התרעות פיקוד העורף