מאז פיטוריו, דואני שותק. הוא ספג מכה לא פשוטה בבחירות המוניציפליות, שממנה הוא מנסה להתאושש. יש לו משפחה. יש לו שלוש בנות (9, 7 ושנתיים). הוא נולד בליכוד והוא, לדעתי, גם ימות בליכוד. הבעיה היא, שהליכוד כבר מת. הליכוד של דואני, שפעם היה גם הליכוד שלי, הוא היום קליפה חלולה העוטפת ריקבון גדול. אני ממליץ לצפות בכתבה ששידר השבוע ציון נאנוס בערוץ 12, בין הליכודניקים שהגיעו להריע לנאום השנאה של נתניהו. מבחינתם, מדובר במשה רבנו. "בכל פעם שהוא מרים את הידיים, עמלק ניגף". עמלק, זה אנחנו. כל מי שחושב אחרת.
זה עצוב. אמסלם היה יכול להיות אופציית הצבעה שלי בכל מפלגה, חוץ מהליכוד או זהות. לא אצביע עבורו ואני מקווה שזהות לא תפגע בסיכוי לשנות משהו בארץ הזו. אבל בלב, עמוק פנימה, אמשיך להתפלל להצלחתו, לייחל ליום שבו נבין שהאיש הזה הוא לא סדין אדום, הוא תקווה.
התרעות פיקוד העורף