המהלומה שחטף גנץ אינה נעוצה בפרסום העתידי, שספק אם יתממש, אלא בתגובה. בארצות הברית נמצא בשלטון נשיא שבמהלך הקמפיין שלו צץ מארכיונים והופשר מקיפאון עמוק תיעוד מביך שלו. הקלטות שבהן דונלד טראמפ נשמע כשהוא משתמש בשפה בוטה, כמו גם עדויות שצצו על התנהגות בלתי ראויה, על שקרים רופסים וגם חשיפה של התנהלות כלכלית מורכבת ליוו אותו כל הדרך עד לבית הלבן. אבל איש העסקים השזוף מאוד עד כדי אדמדמות - שעט קדימה. הוא התעלם, הוא התבדח ובעיקר, כשם שאמר בעבר נפתלי בנט, הוא לא התנצל. טראמפ הפגין עוצמה ובז לכל מי שדרש ממנו דין וחשבון. זה היה מאלף, גס ולרגעים קשה לעיכול, אבל אפקטיבי.
גנץ לעומת זאת קורץ מחומרים אחרים ולא השכיל לנצל את הפרשייה. גרוע מזה, הוא נפל לכל בור שנקרה בדרכו. מה לעשות, מדובר באמת ברגע מביך, ואנשים טובים, ישרים ורגישים מתקשים להתמודד עם סיטואציה אישית כל כך פוגענית, אפילו אם אין בה גרם אחד של אמת. זו הפוליטיקה. מי שאינו קשוח ודורסני ומי שמתרגש מעלילות ומכותרות, אמיתיות או שקריות, לעולם לא ינצח. גם אם אותן תמונות חושפניות שמרעידות את המדינה יתגלו בסוף כתיעוד של המועמד לראשות הממשלה דג עם חברים טובים על אגם הכנרת כשבקבוק בירה בידו והררי קרם שיזוף על פניו.
התרעות פיקוד העורף