משונה ככל שזה עלול להישמע, גם לחתונה שלי במוזיאון איחרתי. הגעתי בשמלת כלה רטובה מעט מהגשם שהפציע לו ב־24 במרץ, עטופה במעיל חום שקניתי זמן קצר לפני כן בקובנט גרדן ולא היה קשור לכלום, עמדתי בפני השומרת שהפטירה: “את לחתונה? זה ימינה”. היא לא העלתה על דעתה שהמטורללת הזאת היא־היא הכלה שהאורחים מחכים לה. מאחוריי השתרך מי שעתיד היה להיות האיש שלי, מיואש מהמאחרת שעמד לשאת לאישה בעוד דקות ספורות. כלומר, אם היא תואיל להגיע בזמן ולא תמצא מישהו על המדרגות לפטפט איתו. לאורחים זה נראה מקסים. איזו עוד כלה בעולם תאחר לחתונתה שלה עצמה? הם חייכו בהבנה, ושוב לא למדתי מזה דבר.
***
ילים, פרט לעובדה שהן נושאות משמעות, נושאות גם מטען. "ארנבון", למשל, היא בוודאי מילה שמשקלה הסגולי כולל חיוך גדול. המילה "דגדוג" נושאת שובבות, והמילה "לישון" - נחת או אי־נחת, תלוי את מי שואלים. "רק עוד כמה דגדוגים... ולישון" הוא ספר לפעוטות, או ליתר דיוק להוריהם. אם אדם מנסבך בחר ללכת על אי־הנחת בספרו "לך כבר לישון, קרצייה", ומריסבינה רוסו הלכה על הנדנוד הבלתי פוסק של קטנטנים עד לפרישתם לשינה ב"מהר למיטות, ארנבונים קטנים", כאן, בספר קרטון מתוק להפליא המכיל איורים נקיים ומעלי חיוך, הנדנוד הופך למשחק משותף. הילדים הקטנים יכולים לעזור לארנבון מקסים להתכונן לשינה: הם יטפחו על הכרית, ידגדגו אותו מאחורי האוזניים, יכסו אותו בשמיכה ובסוף גם יכבו את האור.
התרעות פיקוד העורף