ביום שני השבוע, י"ח באב, ציינו 90 שנה לטבח הברברי שבוצע על ידי אספסוף "פלשתיני" בחברון, בהנהגת רב־המרצחים אמין אל־חוסייני, לימים גנרל באס־אס. בטבח נשחטו 67 יהודים, גופותיהם חוללו, ועשרות נפצעו, ובעקבותיו פסקה הנוכחות היהודית בעיר עד לשחרורה במלחמת ששת הימים.
הנוכחות היהודית בחברון הייתה רצופה כמעט לכל אורך הגלות, ובגינה הייתה לאחת מ"ארבע ערי קודש" בארץ ישראל. הטבח התחולל במהלך פרעות תרפ"ט (1929), שבהן נטבחו יהודים בכל רחבי א"י בגל טרור, שמטרתו הייתה הכחדת היישוב היהודי המתחדש וחיסול המפעל הציוני באבו. היישוב היהודי מנה בשנת תרפ"ט כ־180 אלף איש, פי שלושה מאשר עשור קודם לכן.
נטישת היהודים את חברון בעקבות הטבח הותירה לביזה את הרכוש היהודי הרב, שרובו ככולו היה במרכז העיר, לא הרחק ממערת המכפלה. תחילה היו הבוזזים מקרב האספסוף הערבי המקומי, ולאחר מכן, בעקבות הכיבוש הירדני הבלתי חוקי משנת תש"י (1950) של כל שטחי יו"ש, עבר הרכוש לידי הממלכה, שהחזיקה בו באמצעות "האפוטרופוס על רכוש האויב הציוני" ועשתה בו כרצונה.
כך למשל שכיית החמד, בית הכנסת הספרדי "אברהם אבינו" בן מאות השנים, שימש כדיר עזים, על מנת שיחולל בצואתם. חלקת הקרקע הגדולה, הנמצאת כיום בפאתי שכונת אברהם אבינו, הושכרה לעיריית חברון שבנתה שם שוק סיטונאי.
יומיים אחרי פרוץ מלחמת ששת הימים הוציא הפצ"ר דאז מאיר שמגר צו המכונן את הממשל הצבאי בכל רחבי יו"ש, ומבטל כל חוק או תקנה מתקופת הכיבוש הירדני. מכיוון שביזת הרכוש היהודי נעשתה מכוח תקנות ירדניות, למחרת הצו חייב היה כל הרכוש הנגזל ברחבי יו"ש לחזור לבעליו. השלטון הישראלי הוציא אומנם את הרכוש מידיו של הממונה הירדני, אולם הוא הועבר לידי האפוטרופוס של הממשל הצבאי ולא לבעליו. בגין צעד נואל זה, נמשכת ביזת הרכוש היהודי בחברון זה למעלה מ־50 שנה, מאז מלחמת ששת הימים, אלא שכעת הבוזז הוא האפוטרופוס הישראלי.
לגמרי לא במפתיע, ביזה זו קיבלה גיבוי פעמיים בפסקי דין של בג"ץ, שעוינות מרבית שופטיו למפעל ההתיישבות היהודית ביו"ש ובפרט בחברון היא מהמפורסמות.
כשחודש היישוב היהודי בחברון בשנת תש"ם, קבעה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין, כי הרכוש השדוד ישמש לפיתוחו. אולם באופן בלתי נסבל נקבע כי הרכוש ישמש את מחדשי היישוב בחברון רק בכפוף לכך שיהיה פנוי משוכרים ערבים. בכך נתנה למעשה הממשלה תוקף לביזה ולשוד הרכוש היהודי בחברון. כל הסכמי השכירות הירדניים ברכוש היהודי, לרבות הסכמי שכירות המשנה, יסודם בגזל של אותו רכוש, עקב טבח תרפ"ט. הייתכן מעשה חלם ורשע דוחה יותר?
החלטה אומללה זו הפכה גם לאבן נגף בפיתוח ובהתעצמות היישוב היהודי בחברון. לאחר שסולקה פליאה אלבק מפרקליטות המדינה - תומכת מובהקת בהתיישבות היהודית - הפך בהדרגה מי שהיה המשנה ליועמ"ש, עו"ד מייק בלאס, לבעל הדבר בכל הנוגע לשימוש ברכוש היהודי. בתוך זמן קצר התגלה בלאס כאויב מר של פיתוח וגידול היישוב היהודי בחברון.
# # #
בעקבות פשע אוסלו, שלב ב', החליטה ממשלת רבין למסור לידי האויב "הפלשתיני" את שבע הערים ביו"ש המאוכלסות בערבים, לרבות 97% מחברון. את ביצוע הנסיגה מהעיר השאירה בכוונת מכוון לביצוע ממשלת נתניהו, שהחלה לכהן בקיץ תשנ"ו (1996). הנסיגה המבישה בוצעה כשנה לאחר מכן, כשהותירה את כל הגבעות שמסביב ליישוב היהודי בידי האויב הערבי. במקביל לנסיגה וכדי להקהות במעט את חרפתה, קיבלה ממשלת נתניהו החלטה שלפיה היא "תפעל לשמור על כל התנאים והצרכים הנדרשים לקיומו וביסוסו של היישוב היהודי בחברון".
בראש השנה תשס"א (ספטמבר 2000), עם פריצת מלחמת אוסלו, המכונה בידי האויב הערבי והתקשורת הישראלית "אינתיפאדת אל־אקצא", חש היישוב היהודי בחברון את תוצאות הנסיגה, כשלעברו החל ירי מתמשך, בעיקר מהשכונה אבו סניין. כתוצאה מכך נרצחה התינוקת שלהבת פס מירי ישיר ומכוון. בעקבות הירי נכנסו כמה משפחות יהודיות לתוך מבני השוק הסיטונאי - שהוא כאמור רכוש יהודי, שפונה מאז שנת תשנ"ד (1994) על ידי הממשל הצבאי מכל הערבים שהחזיקו בו, בשל צורכי ביטחון היישוב - והחלו להתגורר בהם.
המינהל האזרחי הוציא מיידית צו פינוי באמצעות האפוטרופוס על הרכוש היהודי. בהליך משפטי שהתנהל בוועדת ערר הוחלט אומנם לפנות את המשפחות, אולם גם נקבע כי מן הראוי שהאפוטרופוס ישכיר את המתחם ליישוב היהודי.
בעקבות פסק הדין הוכנה חוות דעת משפטית שלפיה יש לבטל את שכירותה של עיריית חברון בשוק הנטוש, ולהשכיר את כל המתחם ליישוב היהודי. המדינה אף שלחה הודעה לבג"ץ על טיבו של ההסדר, בעתירה שהוגשה נגד הכוונה למסור את השוק חזרה לבעליו היהודים. כל זאת בטבת תשס"ו (ינואר 2006).
במקביל, הושג הסכם בין מפקד אוגדת יו"ש דאז, יאיר גולן, לבין המשפחות על פינוי מרצון, תמורת הבטחה כי מתחם השוק כולו, על מבניו, יימסר בשכירות לידי היישוב היהודי. כאן נכנס לתמונה מיודענו מייק בלאס, שסיכל את המהלך באמצעות תירוץ משפטי נואל וחסר יסוד. לשיטתו, עיריית חברון הינה "שוכרת מוגנת" בכל מתחם השוק, ולכן לא ניתן למסור אותו לבעליו היהודים. כמו כן קבע בלאס, כי ההסכם בין גולן למשפחות נעשה ללא סמכות ולכן הוא בטל ומבוטל.
בהערת אגב: השוק הוא רכוש יהודי עוד משנת תקס"ז (1807), עת רכש את המקום יהודי בשם אל מצרי. בהמשך הועבר המתחם לבעלות "הקדש היהודים הספרדים בחברון". עוד יובהר כי עיריית חברון בנתה בחלק הערבי של העיר שוק סיטונאי חדש, תרחיש שיש בו בלבד כדי לאיין את "השכירות המוגנת". תירוץ זה של בלאס, על שני חלקיו, אומץ בחום על ידי בג"ץ. בעקבות ניסיון נוסף של משפחות יהודיות להתגורר במבנה בשוק הורה שר הביטחון דאז, אהוד ברק, לשבור את המבנים כך שלא יהיו ראויים למגורים. מאז ועד היום השוק נטוש.
לפני קרוב לשנה, בחשוון תשע"ט (נובמבר 2018), חלפה מהעולם גזירתו הנואלת של בלאס. יועמ"ש משרד הביטחון, עו"ד איתי אופיר, קבע כי יש לאפשר את פיתוחו של מתחם השוק לצורך הרחבתו של היישוב היהודי. חוות דעת זו אומצה על ידי היועץ המשפטי לממשלה.
מן המפורסמות הוא כי פעמים רבות נוח לממשלת נתניהו להסתתר מאחורי בג"ץ ו/או חוות דעת של היועמ"ש כדי להסביר את מחדליה בהאצת פיתוח ההתיישבות ביו"ש. בכל הנוגע להעברת מתחם השוק לידי היישוב היהודי בחברון, תירוץ שכזה אינו מחזיק ולו טיפת מים זה קרוב לשנה.
מתחם השוק חיוני מאין כמותו להמשך גידולו והתעצמותו של היישוב היהודי בחברון, "השאור שבעיסה" במפעל ההתיישבות. השבתו לידיים יהודיות - יחד עם כל יתר הרכוש היהודי בחברון - תשים קץ לאחד ממקרי השוד והגזל הנבזיים ביותר של הרכוש בארץ ישראל. יש להצטער על כך שהשבוע, במלאת 90 שנה לטבח בחברון, לא הודיע בנימין נתניהו על מסירת מתחם השוק חזרה לבעליו היהודים.
# # #
בכך עוד לא נאמר דבר לגבי הרכוש היהודי בה"א הידיעה השדוד בחברון, מערת המכפלה. היא נרכשה לפני כ־4,000 שנה על ידי אבי האומה, אברהם אבינו, מאת עפרון החיתי, תמורת 400 שקל כסף, כדי להיות נחלת קבר לאבות ואמות העם היהודי. היה זה ה"קושאן" הראשון של עם ישראל בארצו המובטחת. רכוש זה נגזל ונשדד על ידי כובשים ערבים, שמנעו במשך 700 שנה מכף רגלו של יהודי לדרוך במתחם.
בפירושו על התורה קבע רש"י כי מערת המכפלה הינה אחד משלושת המקומות היחידים בעולם שאיש לא יוכל לכפור בבעלותו של העם היהודי עליהם. מי ייתן ובמהרה בימינו תקום ממשלה לאומית אמיתית בישראל, שתסלק את ידיו הגזלניות של ההקדש המוסלמי מהמקום, ותחזיר לעם ישראל את הבעלות המלאה והייחודית על קברי אבותיו ואמותיו.