הוא כל כך כעס, שכשאמרתי לו "תהיה בריא", היה נדמה לי שהוא לקח את המשפט לכיוון לא טוב, ועכשיו הוא עוד יותר מתעצבן. אי אפשר לשפוט אותו: להגיע בכל בוקר לעבודה הזאת ולהיתקל בעיקר באנשים עצובים זה לא הכי נעים. מנגד, אני מכירה הרבה אנשים שהולכים בבוקר לעבודה ולא ממש נתקלים בשמחת חיים מסביב, שלא לומר, חווים סוג של מוות. ואולי עדיף בית קברות, כי שם לפחות זה סופי ואין לנו שליטה על זה, ומי שמתעקש לקום בבוקר ולסבול צריך לשאת את המחשבה שהבחירה לגמרי בידיו.
על החיים ועל המוות: המפגש השנתי עם מוכר הפרחים בבית הקברות בקריית שאול
אנחנו לא אמיצים מספיק ללכת עד הסוף כדי להגשים את החלומות שלנו, ובעיקר דוחים את הקץ ומשאירים את הבחירה בידיו המתעתעות של מה שכולם אוהבים לכנות "הגורל"
התרעות פיקוד העורף