החיים הפוליטיים הם לא חיי נצח. לפוליטיקאים יש תאריך תפוגה. הבנה לעומק של מוגבלות השרידות הפוליטית היא גורם המעצב מחדש את אופי הפעילות הציבורית של כל אישיות פוליטית. יש מי שיבחרו למכור את נשמתם לשטן כדי להישאר על הגלגל. יש מי שינהלו מסעות צלב נקמניים ויבואו חשבון עם יריבים פוליטיים ועם חברים לדרך שבגדו בהם. יש מי שיתמכרו לאיזו פסאדה חסרת משמעות אמיתית, אבל שמעניקה להם תשומת לב תקשורתית וציבורית יוצאת דופן. ויש גם תמיד שכבה עילית, שמצליחה לאתר מתחת לשכבות עור הפיל, משחקי התדמית ומאבקי ההישרדות את האמת שלה, הגרעינית, שלשמה היא נכנסה לפוליטיקה.
אני שואל את עצמי, לאן נעלם אביגדור ליברמן האותנטי ומתי הוא יתגלה מחדש? אותו ליברמן, שהיה חושף עכשיו את הצלקות שהותירו בו שנים אין ספור של חקירות ועינוי דין. אותו ליברמן, שבאומץ היה מתייצב נגד ניצול מערכת שלטון החוק לצרכים פוליטיים ומתייצב באומץ למאבק בעד שלטון הצדק.
יש מי שקונה עולמו בשעה אחת, ויש מי שמאבד עולמו בשעה אחת. אתה יכול להיות עוד פוליטיקאי לשעה, שישחק את המשחק הפוליטי ולבסוף, כמו הרבה שחקנים מוכשרים, ייפול לתהום הנשייה, ואתה יכול להיות השחקן שמטביע חותם אמיתי ומגשים את האידיאולוגיה שינק מבית אבא.
אתה גם יודע מי הכי רוצה לראות אותך מאבד את איווט ליברמן האותנטי, הבית"רי, הציוני והלוחם ואפילו מוכן להעניק לך על הדרך, באופן זמני, את התואר "יקיר התקשורת והשמאל". איווט, חזור הביתה.
התרעות פיקוד העורף