נתניהו חייב להבין שלא כולם כאן מטומטמים. מי ששמע אותו השבוע יכול לחשוב שאילו רק היה במקומו של מנחם בגין ז"ל מול סאדאת, היה מצליח לעשות עם מצרים שלום תמורת שלום בלי להחזיר את העומק האסטרטגי של סיני, ושהדוקטרינה שלו יכולה לתפוס גם כשלום עתידי עם סוריה או עם הפלסטינים. זוהי כמובן אחיזת עיניים ותעתוע, כמו שרק הוא ושופריו יודעים לעשות. אנחנו עוד עלולים לחשוב שנתניהו היה כה קשוח במשא ומתן עם האמירויות, שהתעקש על "אף שעל" וגם ניצח.
אפשר לומר שבפעם הראשונה נפתח העולם הערבי באופן משמעותי למסחר, לכלכלה ולתיירות. ישנו כמובן השלום עם מצרים וירדן, שהוא חשוב ואסטרטגי, אבל הסחר, שיתופי הפעולה והתיירות נמצאים לצערנו בשפל. ייתכן שדווקא התהליכים במפרץ הם שיביאו את המצרים והירדנים להעז קצת יותר בקשר עם ישראל, וייתכן עוד יותר שפירות השלום שיטעמו בקרוב הישראלים, יעניקו להם טעם של עוד. ראו הוזהרתם.
קצת מסוכן להתנבא, אבל נראה לי שהרכבת השפויה מקדימה את רכבת הרשע. אין דבר שמאחד יותר את העולם הערבי מהחשש מפני איראן גרעינית ומהסכנה הטמונה למשטר מקבוצות וארגוני הטרור השיעיים. הקשרים עם ישראל שמתקיימים כבר שנים ואשר מולבנים כעת, נועדו לשרת את היעד הבין־ערבי והאזורי הזה. כמובן שאין לזלזל באיראן וביכולותיה. גם לא בטורקיה שנמצאת (יש לקוות שזמנית) בצד הלא נכון. אבל אני חושב שאנחנו בכיוון הנכון, שבהחלט יש לנתניהו חלק בו, גם באמצעות ויתורו על הסיפוח ובזכות חתירתו להסכמים הללו. וכמובן למוסד וליתר גורמי הביטחון, שקונים זמן יקר עבורנו ועבור עמיתינו בעולם הערבי.
וכעת לדרעי: אם החושים שלי מחודדים ואם ניסיוני אינו מטעה אותי, חלק מהקמפיין הבא של דרעי ותנועת ש"ס עלול להתמקד בהסתה של תושבי ערי הפיתוח בקיבוצים ובחבריהם. לרגע אחד לקחה השרה אורלי לוי־אבקסיס את חומרי התבערה הללו מש"ס וקיבלה כותרות, אבל המפלגה תפסה את עצמה בידיים ומהר. רק השבוע שיגרה ש"ס את ח"כ משה ארבל לעתור לבית המשפט המחוזי בשמו ובשם המפלגה כולה לפתיחה מיידית של שערי קיבוץ ניר דוד לכלל תושבי ישראל. כמובן שהאסי וניר דוד הם רק המתאבן לקראת הסעודה הגדולה, שמתכננת ש"ס. כפי שאומר ח"כ ארבל: "אני גאה להיות חלק מהסיעה שחרטה על דגלה להיות פה לאוכלוסיית פריפריות ואשר עושה הכל כדי לייצג את זכויותיהם".
שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף