למה טוענים שבעימות רה"מכם עם האמת, יוצאת האמת תמיד מוכה, וראש הממשלה יוצא מאומת כפייקר מוחלט, כפי שהיה תמיד? למה קובעים שהצהרתו במסיבת העיתונאים, בחדשות יום א', למרות שהוריד את המסיכה מפניו, הייתה מופת של צביעות ושעטנז של שקרים, התכחשויות, התפארויות, תירוצים והאשמות ("באנו לתקן ונתקלנו בפופוליזם")? מה, לא מגיע לו, כשרוב העם רואה בו אחראי למחדלי המלחמה בקורונה (כולל סירוס הפרויקטור שנאלץ למנות), להשתבח בהישג ההיסטורי שלו, שייחגג היום בוושינגטון, בחסות קמפיין הבחירות של טראמפ?
לא מגיע לו להחריג לשונית ופייקית את ההגדרות; לקרוא לנורמליזציה - "הסכם שלום", לסגר - "מתווה מהודק", ולהחרגה המיוחדת לחרדים - "מתווה מיוחד לתפילות"? לא ראוי שיתעלם קצת מכישלונו הנחרץ בהשטחת העקומה ובסירוס הקוביד־19 ויגלה לנו שמצבנו הקשה הוא בעצם גן־עדני לעומת רוב מדינות העולם?
למה חורצים לשון ואומרים שנתניהו אומנם קבע שהצוותים הרפואיים בבתי החולים נשחקים, למרות אלפי המיטות עם מכונות ההנשמה שטרח לספק, אך שכח להודות שבגלל השנים שבהן מנע ממערכת הבריאות תקציבים לחיזוק, להרחבה ולעדכון טכנולוגי ורפואי, חסרים למאבק במגיפה אלפי רופאים, אחיות, עובדי מעבדה ועוד? הרי הוא מינה את ליצמן לשר הבריאות, ומה אשמתו שהליצמן הנ"ל לא דפק על השולחן ודרש וקיבל תקציבים אלה, כפי שנאה דרש ונאה קיבל תקציבים לעדתו?
שייקה, חברי, שלח לי קריקטורה, שבה נראים הביבי והשרה גוררים מזוודה בצורת מפת ישראל בנתב"ג, והבודק הביטחוני שואל: "הרסת לבד?". התשובה שלי היא: לא, היו הרבה שרתים, מתנדבים ופרוקסיס שסייעו למנהיג הנשפט להרוס את המדינה, את אחדות עמה, חוקיה, בריאותה, כלכלתה, חינוכה. אבל כמי שתמיד מזדרז לקחת את הקרדיט על ההישגיות, יתכבד רה"מ וייקח על עצמו גם את הקרדיט הזה.
התרעות פיקוד העורף