ההסלמה הנוכחית מבשרת על שינוי מגמה של החמאס

אתם בבעיה", מסביר לי ע', חבר המתגורר בצפון רצועת עזה. "חמאס רוצה הפסקת אש, נכון, אבל זה בגלל שהם כבר השיגו את תמונת הניצחון שלהם ומבחינתם כל הסיפור יכול להיגמר כאן ועכשיו".

"אתה רואה? אני לא ישנתי ואתה לא ישנת. חמאס הצליח ליצור פה משוואה שאף אחד אחר לא הצליח לעשות במזרח התיכון, כבר לפחות 15 שנים". לדברי ע', הרקטה שנורתה בתחילת המערכה הייתה תמונת הניצחון של חמאס. "מישהו אצלנו כתב שהטיל שנורה על ירושלים לא הרג אף אחד, אבל זה היה כמו פצצה גרעינית".

ניסיתי לצנן קצת את התלהבותו, אבל הוא המשיך בשלו: "כל מדינת ישראל בפחד מפני הרקטות שלנו. פסיכולוגית, תחשוב על זה, עזה הפכה למעצמה. חמאס הפך לאימפריה. אנחנו הקטנים מעזה עם הכלכלה המרוסקת והעוני, אנחנו מעצמה בעיניכם ובעיני העולם הערבי כולו. אין יותר רשות פלסטינית, אין יותר מחמוד עבאס או מוקטעה. יש חמאס וחמאס בלבד. ולכן איסמעיל הנייה אמר 'ניצחנו במערכה על ירושלים, ואם הם יעצרו, גם אנחנו נעצור. הוא השיג את שלו".

הימים האלה שהמשוגעים שלכם כמו בן גביר וחבורתו עושים מה שהם רוצים ואתם משתלטים על בתים ומגרשים אנשים - זה נגמר. חמאס לא רק הרוויח בכך שהוא מצטייר עכשיו כמו השומר של אל־קודס, הוא השתלט בעצם על המוקטעה ברמאללה מרחוק. ובסופו של דבר, הם אפילו לא צריכים לירות 50 רקטות על שדרות. מספיקה רקטה אחת לעבר תל אביב כדי לגרום לכם לשקול צעדים מחדש".

ובכל זאת, דבר אחד שע' לא הביא בחשבון. נקודת השיא מבחינת חמאס הייתה ביום שלישי בלילה באותו מטח אדיר לעבר גוש דן. ההצהרה של הנייה לא הייתה מקרית, ונועדה להעביר מסר שחמאס רוצה בהפסקת אש מאחר שגם הנייה יודע שמאותה נקודה ואילך הנזק שייגרם לעזה ולחמאס רק ילך ויחריף, וככל שיימשך המבצע גם התסכול של תושבי עזה יגבר ועמו הטינה כלפי חמאס. הזמן הפעם פועל גם לרעת חמאס ולא רק לרעת ישראל.

אך משהו השתנה, בשני הצדדים. מעמדו של נתניהו התערער בעקבות הבחירות האחרונות, והאפשרות של הקמת ממשלת שינוי נראתה סבירה יותר מאי־פעם. הדבר השני, שפחות מדובר עליו בכלי התקשורת הישראליים, הוא המאבקים הפוליטיים הפנימיים בחזית הפלסטינית. זה החל כנראה בבחירות בחודש מרץ ללשכה המדינית של חמאס.

סנוואר אומנם נבחר לראשות הלשכה בסופו של דבר, אך רק בסבב הרביעי, וניכר היה שרבים מבין בכירי הארגון אינם מרוצים ממדיניותו ומפועלו. גם לסנוואר עצמו היה ברור שעליו ליצור הישג, ושהוא אינו יכול להמשיך להצטייר כאיש ששומר על גבולותיה של ישראל.

הכל שם הלהיט את הרוחות בעידודו של חמאס. הרמדאן החל בתסיסה יוצאת דופן ברחובות והמשיך עם ירושלים בוערת. מכאן כנראה באה ההחלטה של חמאס לקחת בכוח את מה שאמור להיות שלו. כלומר, אם אבו מאזן אינו רוצה לאפשר בחירות הוגנות, חמאס פשוט ישתלט על מוקדי הכוח הפלסטיניים באמצעות מהלך כמו הסלמה מול ישראל ויצירת משוואה חדשה: מעתה הוא זה שיקבל את ההחלטות - לא רק בענייני עזה אלא גם בגדה ובמזרח ירושלים.