מי שישב או תשב על כורסת נשיאות המדינה לא צריך או צריכה להסתפק יותר בטקסים ממלכתיים ובנשיאת נאומים, אלא להתגייס במלוא כוחו או כוחה המנהיגותי והנשיאותי למלחמה חסרת פשרות בפירוד, בשנאה ובקיטוב בחברה הישראלית.
לדאבון הלב, מאז שנאחזנו אנחנו היהודים במולדת העתיקה אנחנו נאבקים על זכותנו לשאת בגאווה את דגלנו הכחול־לבן. איננו היחידים שסבורים כי זו אדמתם האחת והיחידה. יש לנו שותפים. הגיעה העת - ומדובר במשימה נעלה וקשה במיוחד - לחדול ממלחמה שאין לה תכלית ואין לה סוף. היא לא תניב לעולם תוצאות סופיות.
לכן מוטל על משכן הנשיאות החדש לגייס את כל הרטוריקה רבת ההשפעה ולהפוך את מוסד הנשיאות לכזה הממעט בטקסים, אך מרבה בפעולה ובמעש. זו שעת מבחן שספק אם תחזור.
אנא מכם, נשיאינו הבאים, כאשר אתם מצטלמים ליד דגל הלאום ואוחזים בשרביט ההנהגה, רשמו על לוח לבכם את המשימות הנעלות שאנחנו אזרחי ישראל מעניקים לכם. השיבו עטרה ליושנה. אל תרפו מהמשימה הלאומית הנכבדה מאוד: יש לאחד את כל הפלגים ושברי הזהויות בארצנו המתחדשת.
אל יוותר משכן הנשיאות על המאבק הזה למען אחדות. זו המשימה העליונה המוטלת עליו. יצאו נא הנבחר או הנבחרת את המשכן לעתים מזומנות וינועו בשבילי הארץ המסוכסכת וישכינו בתוכנו אהבה ואחדות. מי ייתן וכך יהיה.
התרעות פיקוד העורף