גם אם אכן תוקם ממשלה חדשה של גוש השינוי, בעיותיה של שיטת הבחירות הישראלית לכנסת ישראל נחשפו בכל חומרתן בארבעת סיבובי הבחירות האחרונים. מהבחינה הפוליטית ישראל חצויה לשניים. תנועת הליכוד ומפלגות הלוויין שלה, וממול הגוש הנגדי המקיף גם מפלגות ימין, גם מפלגות מרכז וגם מפלגות שמאל.
בתוך כל זאת ישנו הסירוב או ההיענות של מפלגות שמקורן בציבור הבוחרים מהמגזר הערבי לתמוך בגוש זה או בגוש אחר. ישנו מעין שוויון בין שני גושים, כשעל הפרק עומדת ההכרעה באשר להקמתה של ממשלה. לא צריך הוכחה נוספת כדי לומר לכולנו ששיטת הבחירות הנוהגת בישראל כשלה כישלון חרוץ.
בארצות הברית יש שתי מפלגות מובילות בלבד. באנגליה שלוש מפלגות מובילות בלבד. ובישראל הקטנה - 13 מפלגות פרי שיטת הבחירות היחסית הכלל־ארצית. אם בארצות הברית או באנגליה היו מעתיקים את שיטת הבחירות היחסית הנהוגה בישראל, בתוך זמן לא רב היו נולדות שם מפלגות רבות חדשות, שכן כל מפלגה העוברת את אחוז החסימה הייתה זוכה בייצוג ישיר בבית המחוקקים.
שינוי בשיטת הבחירות מביא גם לשינוי במבנה המפה הפוליטית. לשם דוגמה: כאשר מפלגות יודעות שמי שעומד בראשות המפלגה הגדולה ביותר הוא זה שיכהן כראש הממשלה, הן יתאחדו למפלגה אחת כדי לסכל את סיכוייו של מי שנמצא במחנה הנגדי. דוגמה נוספת: אם עברנו לשיטת בחירות אזורית, ייאלצו חלק גדול מהמפלגות הקטנות והבינוניות להתאחד למפלגה אחת בתוך האזור, אחרת לא יהיה סיכוי לאף אחת מהן לקבל ייצוג מכוח ההצבעה באזור.
התרעות פיקוד העורף