תפקוד ממשלת השינוי הוא הניסיון המרתק ביותר שנעשה במדינת ישראל לניהול מבוזר של ענייני המדינה. ראשי הממשלה, מאז ימי דוד בן־גוריון עד ימי בנימין נתניהו, היו הסמכות העליונה, בייחוד במדיניות חוץ וביטחון. המגבלות היו מפלגת השלטון, שהייתה לה מילה במדיניות שאר המשרדים, ושותפות הקואליציה, שקיבלו את נתח העצמאות שלהן בהסכמי הקמת הממשלה.
בכל הממשלות עד כה היה ברור כמעט לחלוטין מהם קווי היסוד של המגרש שבתוכו משחקים השרים, בממשלת השינוי זו תעלומה. לא רק מבחינת קיביצרים כמוני. גם השרים עצמם אינם יודעים עד כמה יוכלו למתוח את החבל ומה יקרה אם ייקרע.
התירוץ (הסביר למדי) של בנט ושות' הוא תנו לנו לעבור את התקציב ואחר כך אללה אכבר. השאלה האמיתית היא אם הממשלה הזו רוצה באמת לחולל שינוי. אני לא יודע אם הממשלה מסוגלת לטפל בשלושת נושאי הליבה. ולא ברור עד כמה יש לה עורף ציבורי בקרב הימין המתפכח. דווקא בנושא השטחים, שהוא הרגיש ביותר, הממשלה צלחה את סיפור אביתר כמעט בלא להירטב ובכיוון הנכון.
ממשלת השינוי עדיין לא בשלה, כממשלה, להחליט מה היא רוצה מעצמה ומעמה. במקרה אביתר, מפלגות השמאל מחו בתוקף. גם נגד ההסכם וגם את הקצף מהשפתיים אחרי שהציגו לבייס שלהן התנגדות נזעמת. קוראים לזה פרגמטיות. כשהחל קמפיין הגעוואלד הימני של "חושו אחים חושו, העיירה בוערת", דרש בנט שבהסכם תהיה התחייבות להקמת ישיבה באביתר. גנץ בסיוע כוכבי סירב. ולפיד הצהיר פומבית כי הוא תומך בעמדת שר הביטחון בנושא פינוי המאחז: "אנחנו נגד כל דבר לא חוקי. זה שמנסים למצוא פתרונות לא דורסניים זה חשוב. מי שממונה לטפל בזה מטעם הממשלה הוא שר הביטחון, ואני תומך בעמדתו בעניין". בנט ירד מדרישתו.
סחורה משומשת
"אם היו לנו עוד חודשיים", קוננה דניאלה ויס (ערוץ 13) באביתר, "הייתה כאן עיר והיה נפתח פתח נוסף להתיישבות בשומרון". בטרם עזיבתם הציבו בוני אביתר מגן דוד ענק ממתכת במרכז היישוב וקיבעו את שלטי הרחובות שעתידים להיסלל. כל רחוב והפסוק הרלוונטי לשמו בתנ"ך. חבל שדילגו על רחוב "בית בבית" ועל הפסוק הרלוונטי "הו מגיעי בית בבית" (ישעיהו ה', ואני ממליץ בחום לקרוא את הפרק כולו).
כאשר המתנחלים אספו את מיטלטליהם לאחר שסולקו, אמרה דניאלה ויס: "אני רוצה להודות לבנט ולגנץ על הנכונות ללכת צעד אחד קדימה". אני לא יודע מה בנט (באמצעות אלקין ושקד) מכר לה כדי לרצות את הבייס. אני מניח שמדובר באותה סחורה משומשת בסגנון נתניהו. הבטחות מאביתר עד בית המקדש. אבל מאחורי כל נער מרקד יש פוליטיקאי ערום. מי כמוהם יודע שזה 20 שנה לא נבנתה התנחלות חדשה (תודה, ביבי) למעט הרחבות. והבנייה בעצם הוקפאה (תודה, ביבי) תחת מסך עשן של תוכניות שלא בוצעו. מביני עניין בימין הבינו מיד שמדובר במריחה, והרוטווילרים שלהם יצאו נגד דגן. בינתיים ירקדו הנערים לפנינו כפי שראינו בפינוי אביתר, ואיפה ריקלין־מגל־סג"ל כשנזקקים לשירותי הרקדה? בתל אביב.
מצד שני, גם לצד השני אין סיבה לרקוד. אולי רק ליהנות ממצעד כיפות הווק בדרך החוצה. פעם, באקראי, יאיר לפיד אמר לי: אתה בטח תשמח אם יורידו התנחלות. עניתי: ודאי. אני שמח על כל צעד להסדר. לפיד התריס: אני לא! פינוי אביתר, להערכתי, לא גרם לו לבכות.
התרעות פיקוד העורף