אין ספק שכל אחד ואחת מאיתנו רוצים לחיות חיים אמיתיים, וללכת עד הסוף עם האמת שלנו, ממש כמו הדמויות מהטלוויזיה. אבל האם זה מצליח לנו? זה הזמן לבדוק את עצמכם. אולי תהפכו גם אתם לדמות מעוררת השראה. בהצלחה.
2. בינתיים כן, אבל פתחתי אינסטגרם עם צילומי החביתה, השניצל והפירה שאני מכין בבית, בתקווה להפוך לאושיה ולהתפרנס מזה בעתיד.
3. אני שכיר שעובד משמונה עד חמש. חיי הם פיהוק ארוך עד המוות.
2. התחלתי איתה בתור לסביח, היא העירה לי שאני שם יותר מדי עמבה, ישר הבנתי שזה לא זה, אבל היא לחצה, אז בכל זאת התחתנו.
3. אני גרוש בן 38, מקריח וכל היום בעבודה, אבל בטוח שכשתבוא האחת אני אדע. רגע, מישהו דופק בדלת. אה לא, סליחה, סתם דמיינתי.
2. אני מנסה להעלות קצת במשקל כדי להרגיש איך זה להיות אישה אמיתית ואמיצה כמו פאולה, וללכת עם איזה בגדים שבא לי.
3. כפרה, אני יורדת לפארק עם שלושה ילדים, טרנינג עם פירורים של במבה, ורק יכולה לחלום על ליאון רוזנברג. הדבר האחרון שמטריד אותי זה האאוטפיט.
2. כמובן שמעולם לא העזתי להתחיל את הארטיק מהחלק הכי טעים, הסופר־אגו שלי משתלט על האיד ולא מאפשר לי. בכל זאת, אני יצור חברתי.
3. אני לא יכול לבטא את עצמי, ולכן גם בימים הכי חמים אני מרשה לעצמי רק קרח לימון.
2. אני שר טוב, כמו כולם היום, אבל קשה לי עם ביקורת ועם זה שיגידו לי מה לשיר. בעליבותי אנסה להצליח בכוחות עצמי.
3. אין לי שום יכולת שירה או בישול. נטול כישרון. הניחו לי, אני לא מתאים לאף פורמט.
2. אני בהחלט לוקח השראה ממרגי ומדנה רון, אבל עדיין לא מצאתי את האמת ואת הדרך שלי בעולם.
3. אני בסך הכל איציק מראשון לציון, שלומית מכרמיאל או יוסי מהמרכז, עם עבודה מסודרת, משכורת שנכנסת בסוף החודש, שני ילדים ומשכנתה. אני אוהב את המשפחה שלי וחי בשלווה ובשקט, אני לא מועצם ולא “עושה דרך", אין לי אמת ללכת אחריה. אני סתם חי, עם כמה שזה נשמע אפור ועצוב.