לפני 13 שנה בערך בא מפקד פיקוד הצפון גדי איזנקוט לרמטכ"ל גבי אשכנזי עם רעיון המב"ם (המערכה שבין המערכות) - שנועד לדחות את העימות הבא ולהקטין את יכולות האויב, בדגש על התעצמות מטרידה במערכות נ"מ וטילים מדויקים. התנאי ההכרחי למימוש רעיון המב"ם היה שימור וטיפוח "מרחב ההכחשה" - ככל שמרחב ההכחשה של ישראל גדול יותר, הוא יאפשר פעילות משמעותית יותר. עשרות פעמים בוצעו מבצעים מורכבים במהלך העשור הראשון למב"ם באופן מרשים ואפקטיבי, גם בים, אולם בשנתיים האחרונות, בעיקר בשל שיקולים פוליטיים, כרסמה ישראל במרחב ההכחשה באופן שהפך את העימות הכללי והימי עם איראן לגלוי.
במערכה הימית מעורבים ענייני ביטחון עם ענייני כסף, סנקציות, נפט, לוגיסטיקה, תודעה, אגו מדינתי, אגו יחידתי ואגו אישי. האינטרס הישראלי מחייב התמקדות בסיכול איומים של אוניות המובילות לאויבינו מערכות נשק, טילים ויכולות מבצעיות. אין לנו תפקיד באכיפת הסנקציות על הובלת נפט, זו טעות שניקח את זה על עצמנו או שנעשה זאת בהתנדבות עבור מדינות אחרות. ישראל היא מדינה קטנה ומאותגרת ביטחונית ואיננה "השוטר העולמי". העימות הימי הולך ומתפתח והופך לגלוי ומאיים על היציבות האזורית.
מה עושים? במקום הכרזות על נקמה צריך נפתלי בנט להתעלם מהאתגור היומי של נתניהו, לחזור למדיניות הקודמת ולהחזיר את המערכה מהכותרות לתווך התת־מימי. קרי לצלול, או כמו שאומרים: "תשתקו ותכו במקל גדול". עזבו את האגו ואת הזקפה הלאומית והתמקדו באינטרסים הביטחוניים בשום שכל, בתחכום ובעיקר בשקט.
ובינתיים, קוראים יקרים, אנחנו בניסוי עולמי כמו האנושות כולה. החיסונים - באחריות הממשלה וקופות החולים. המשמעת האישית, הבידוד, עטיית המסיכה והריחוק החברתי – עלינו.
ואם על זה הוא לא ראוי לאיזה פרס ישראל או משואה – מי כן ראוי?
שעות לפני הניצחון המרשים של נבחרת הג'ודו כבר הספידו כאן את הענף וקראו לתחקיר, ואז באה המדליה. ישראל איננה מעצמת ספורט, אין כאן חינוך לספורט הישגי ולא תקציבי ענק לטיפוח ספורטאים, וההישגים שלנו בכל זאת טובים ומרשימים. לספורטאים הידד.
התרעות פיקוד העורף