בתגובה, הוא טען בכעס שמדובר ב"גנבים", וביקש שאתן לו זמן לאתר מוסך משלו. מה שהכניס אותי למצב לא נעים, כי לך תדע לאיזה בעל מקצוע הוא יפנה אותי. ומה אעשה אם התיקון לא יהיה לשביעות רצוני. וכו' וכו'. והכל, כאמור, כדי לעשות טובה לנהג, שאגב פגע בי עם מכונית חדשה ויקרה מאוד. רק אחרי כשבוע הוא החליט לערב בכל זאת את הביטוח ותם הטקס. אבל קיר האמון שלי נסדק.
ובאותה נשימה, חברת ישרוטל התכוונה לחלק דיבידנדים שמנים אחרי שקיבלה מענק גדול מהמדינה בזמן קורונה, ורשמה רבעון רווחי במיוחד (הרבה בגלל המחירים המופקעים שגבתה מישראלים שנאלצים לנפוש בארץ). רק לחץ ציבורי עצר את הקפיטליזם החזירי הזה, ואילץ אותה לבטל את ההחלטה. אבל כמה עוד "ישרוטל" פועלים בשקט, מבלי שנדע על כך?
השיר הכי מושמע ברדיו בשנת תשפ"א היה "אם תרצי" של חנן בן ארי, והשלישי ברשימה היה "סיבת הסיבות" של ישי ריבו. שניהם זמרים דתיים, מלידה, לא חוזרים בתשובה, ושניהם מייצגים את אחת המהפכות הכי משמעותיות בתרבות הישראלית - ההפיכה של המוזיקה האמונית לז'אנר הכי פופולרי כאן, מגמה שהגיעה לשיאה בשנה החולפת.
"Delhi crime" (נטפליקס) היא סדרת פשע מצוינת מסוג אחר, קודם כל בגלל היותה הודית. מעבר להצצה המרתקת בתרבות שונה לגמרי משלנו, הסדרה הזו מצליחה להיות כמעט ריאליסטית, ברמה הכירורגית שבה היא לוקחת את הטיפול המשטרתי בפשע ופורטת אותו לרכיבים הכי בסיסיים. כיצד הוא משפיע, מהשוטר הפשוט ביותר ועד לניצב המשטרה.