"איפה שאתה לא מרים אבן, אתה מוצא הזנחה של שנים, הפקרות, שחיתות, מינויים רקובים או סתם קומבינות שבאו במקום תהליך קבלת החלטות מסודר", סיפר בנט למישהו בסוף השבוע, "בחלומותיי השחורים ביותר לא תיארתי לעצמי שזה המצב ברמה המערכתית", הוסיף.
זה לא שהממשלה הנוכחית מורכבת ממלאכים. השר לביטחון הפנים, למשל, מפגין במשבר בריחת האסירים מנהיגות חסכונית. במילים אחרות, הוא נעלם. אלה הם הרגעים שבהם נזקקת המערכת ליד בוטחת על ההגה, לבעל בית על המגרש, למישהו שיעשה סדר וישרה ביטחון. הוא גם צריך היה להבהיר שמה שהיה, לא יהיה עוד. כולל נציבת השב"ס קטי פרי.
לבנט קורה דבר מוזר. כפי שזה נראה כרגע, הוא איבד חלק ניכר מבייס המצביעים שלו. לכאורה, זה רע. במציאות, זה נפלא. הוא השתחרר. הוא יכול לפעול בצורה חופשית לגמרי. הוא יכול לעשות רק את הדברים שצריך לעשות, נטו. בלי משקולות פוליטיות או אבני ריחיים על צווארו. הוא לא צריך לרצות מצביעים, הוא לא צריך להיות קשוב לקבוצות לחץ, הוא לא צריך לחשוב על סניפים, על פעילים ועל לחצים פוליטיים.
יש במצב הזה קסם מופלא. מעטים ראשי הממשלה שחוו אותו, בדרך כלל לפרקי זמן מוגבלים. כך אריאל שרון, אחרי שהחליט לפרק את הליכוד ולהקים את קדימה. הוא היה משוחרר מכבליו והתכוון להסתער על מעשים שלתפיסתו היו נכונים לישראל (אחרי ההתנתקות). שרון לא הספיק. בנט מקווה להספיק.
העיקרון פשוט: לעשות רק מה שנכון ולקוות שבעוד שנתיים, אם וכאשר, יראה ברכה בעמלו וימצא לעצמו בייס חדש. נחכה ונראה. בינתיים, לפחות בחזית הקורונה, זה מצליח. החלטתו ללכת בכל הכוח על החיסון השלישי הייתה מסוכנת, אבל לפחות בשלב הנוכחי נראית כהצלחה גורפת. בניגוד למה שהפיצו נתניהו ושופרותיו בשבועות האחרונים, ישראל עוברת את החגים בלי סגר.
הכותל המערבי הומה מתפללים. בתי הכנסת פתוחים. גם שדה התעופה. בנט נמצא בקשר רצוף עם אלברט בורלא מפייזר, אבל לא רץ לספר לחבר'ה פעמיים ביום. יש רצף חיסוני מובטח לשנתיים הבאות. בעולם מושלם היה עכשיו ראש הממשלה יכול לנוח על זרי הדפנה. בעולמנו, זר קוצים דוקרניים מעטר את ראשו. בריחת האסירים הביטחוניים קלקלה לו, ולכולנו, את החג.
התרעות פיקוד העורף