פה, הרמטכ"ל, טמון הזעם הציבורי. בדיוק פה. לא בשאלה אם מישהו טעה בשיקול הדעת או בתכנון מבצעי כזה או אחר. אלא ברוח הרעה שנושבת מכל עבר ומלמדת את לוחמיו המפוארים של צה"ל שהם כאן כדי לספוג. לספוג ולהכיל. לכו אל הטרמינולוגיה ותבינו הכל. כשדובר צה"ל מדווח על השלכת מטעני חבלה ובקבוקי תבערה לעבר כוחותינו ומגדיר אותה "הפרת סדר", משהו פה דפוק.
הפרת סדר מתרחשת כאשר הילדים משאירים את הלגו מפוזר על השטיח, אחרי שסיימו לשחק, וצריך להסביר להם שזה לא בסדר. כשהאויב מיידה בקבוק תבערה לעבר חיילי צה"ל, הוא צריך לקבל כדור בראש. ואם זה יביא לעוד "הפרות סדר", כלומר לעוד השלכה של מטעני חבלה או בקבוקי תבערה או אבנים, אז גם הגל הבא של הטרוריסטים צריך לחטוף.
כך מתנהג צבא ששומר על חיי לוחמיו. ככה מתנהג צבא שמכבד את עצמו. ככה מתנהג צבא שיש לו עניין להעביר מסר. ההפצצות המגוחכות, החוזרות ונשנות, על כל מיני בסיסים נטושים של הפלסטינים בעזה לא מרתיעות בעזה אף אחד. איך אנחנו יודעים את זה? פשוט מאוד. כי הם ממשיכים.
התרעות פיקוד העורף