אני זוכר את הזעם שעורר עזר ויצמן המנוח, עת ספד ליצחק רבין במשפט "אכלנו משהו ביחד, שתינו משהו", בעוד אני לא הבנתי על מה יצא הקצף: הוא בסך הכל אמר "שלום, חבר" עם קצת יותר מילים. שהרי מהי חברות בין גברים - ולא משנה אם הם קברו ביחד חבר משותף או חלקו אהבה לאותה האישה - אם לא ביכולתם ללגום דרינק, לחלוק ביס ולהתווכח רק על זכותו של כל אחד מהם לשלם גם את החשבון של האחר, כיאה ל"מענטש", אותה מילה שכמוה כקו אופק שיש לצעוד לעברו חיים שלמים, מתוך ידיעה ברורה שהוא יוסיף להתרחק.
התרעות פיקוד העורף