יש בצעד הזה חשיבות הרתעתית למפעילי אתרים נוספים, שיבינו שמעתה לפריצה לאתר שלהם יש משמעות כלכלית, ושהאתר שבבעלותם עלול להיות מושבת למשך תקופה ארוכה. זה נכון שאין אתר שאליו אי אפשר לפרוץ, כשם שאין בית שלא מוגן לחלוטין, גם אם יותקנו בו אמצעי המיגון המשוכללים ביותר, אבל הפריצות הרבות לאתרים ישראליים שנעשו בשבועות ובחודשים האחרונים, אף שבעלי האתרים קיבלו אזהרות מוקדמות מרשות הסייבר ולא עשו דבר, מחייבת פעולה משפטית מהירה.
מי שבא להיבדק במכון רפואי פרטי, צריך להיות בטוח שהנהלת המכון נקטה את כל הצעדים הדרושים כדי שהאקרים יתקשו לפרוץ למאגר המידע שבו מוחזקים פרטיו הרפואיים החסויים. זה צריך להיעשות גם כשמדובר בכך ששדרוג אתר ואבטחתו המרבית כרוכים בהוצאה כספית גדולה שעשויה להסתכם במאות אלפים ואף במיליוני שקלים. אתרים דוגמת בתי חולים וסוכנויות ביטוח, אסור שיעמידו לנגד עיניהם את השיקול הכלכלי שכרוך באבטחת מידע.
נכון עשתה מחלקת הסייבר במשרד המשפטים שפעלה מול חברת טלגרם, וחסמה את הערוץ של קבוצת ההאקרים Black Shadow וכמוה נהגה גם טלגרם. אלא שהחסימות נעשו כאשר המידע כבר דלף. מנהל מחלקת הסייבר במשרד המשפטים עו"ד ד"ר חיים ויסמונסקי, גילה שבמהלך השנה האחרונה פעלה מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה מול טלגרם במגוון נושאים, וגם נגד קבוצות שפרסמו תכנים מיניים של נשים וצעירות ללא הסכמתן.
שופט בית משפט השלום בתל אביב אור מימון החליט בצעד חריג ותקדימי להורות על הסרת כל המידע מהשרתים של חברת סייברסרב שנפגעו, לרבות מידע אישי. הוא הורה במקביל לחברות מנועי החיפוש להסיר כל אתר אינטרנט שמאפשר לצפות במידע האסור או להעתיקו. בכך נפתחה הדרך להגן על אזרחים שחשופים לפשיעת סייבר, ולאותת לבעלי האתרים שהם על הכוונת, לא רק של האיראנים - אלא גם של משרד המשפטים.
בימים האחרונים עשה שגריר ישראל לארה"ב ולאו"ם, גלעד ארדן, את מה שהוא יודע טוב יותר מפוליטיקאים אחרים - לייצר כותרת. ארדן עמד על בימת האו"ם, ובמהלך נאום על החלטת מועצת זכויות האדם שדרשה להקים ועדת חקירה נגד ישראל בעקבות מבצע שומר החומות, קרע את נוסח ההחלטה, ובסיום דבריו עזב את האולם.
אלא שהצעד שאותו נקט ארדן לא ריגש איש. מדובר בחיקוי עלוב לצעד דומה שאותו נקט חיים הרצוג בשנת 1975, עת כיהן כשגריר באו"ם. הרצוג ז"ל קרע אז מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם את ההחלטה המשווה את הציונות לגזענות. מתברר שארדן לא הצליח להירגע מהצעד שאותו נקט, והשבוע העניק ראיון שבו טען בכל הרצינות כי "נשימתם של השגרירים שנכחו באולם נעתקה לרגע", והוסיף: "הם היו בהתחלה קצת בהלם, זה לא מחזה שרואים כל יום באו"ם".
לדעתי, מה שנעשה לפני שנים רבות מעל בימת האו"ם, לא נכון לעשות היום. המהלך של ארדן חסר משמעות, והוא לא יותר מגימיק. אני משוכנע שנשימתו של אף שגריר לא נעתקה, ואיש גם לא היה בהלם, אף שזאת דעתו של ארדן. ארדן, אגב, אינו מתכוון לוותר בקלות על תפקידיו הדיפלומטיים, אף על פי שהוא מבצע מדיניות שאינה של הליכוד. והוא לא לבד. גם ציפי חוטובלי, השגרירה בלונדון, לא מתנדבת מרצונה לוותר על מנעמי המשרה, וממשיכה לכהן כשגרירת ישראל בבריטניה. איך זה מתיישב עם האידיאולוגיה של השניים ועם יושרה ציבורית? כדאי לשאול אותם, את ראש הממשלה ואת שר החוץ.
מי שגר בסביבת כביש סואן או צומת מרכזי, מכיר היטב את התופעה. בלילה, כשהכל שקט, נשמעות צפירות כשאמבולנס, ניידת משטרה או כבאית חוצים בנסיעה מהירה צמתים מרכזיים ומפעילים את צופרי החירום. הם עושים זאת לא רק כשהם חוצים צמתים, אלא גם בנסיעה כשהכבישים ריקים.
לרכבי הכיבוי וההצלה מגיעה זכות קדימה בדרכם להציל חיי אדם, אבל קשה להתרגל לעוצמת הרעש ולפגיעה הקשה באיכות החיים. רמי גרינברג, ראש עיריית פתח תקווה, הוא הראשון שהרים את הכפפה ופנה ליו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, ח"כ וליד טאהא, בבקשה לקיים דיון בעניין מטרדי הרעש הללו. מהמכתב ששלח גרינברג מתברר שמדובר בבעיה לא פשוטה, משום שלרשויות המקומיות ולמשרד להגנת הסביבה אין סמכויות אכיפה במקרים כאלה.
יש לציין כי קיימת גם בעיה מוסרית בעיכוב רכב חירום בעת מילוי תפקידו, וברור שחשוב לפתור את התופעה המטרידה מבלי שעבודתם תיפגע. גרינברג מציין במכתבו לטאהא כי בפגישות עם אנשי המקצוע מהמשרד להגנת הסביבה התברר שישנן טכנולוגיות חדשות שעשויות לצמצם את המטרד הקשה ואת הפגיעה באיכות החיים של כולנו.
היוזמה החשובה של גרינברג תצליח רק אם יצטרפו אליה ראשי רשויות מקומיות נוספים. רעשי הצופרים אינם רק נחלת תושבי פתח תקווה, ולכן נכון יהיה שיו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס, שהוא גם ראש עיריית מודיעין־מכבים־רעות, יהיה שותף מלא למהלך שיפסיק אחת ולתמיד את סבלם של מי שמתגוררים בקרבת צמתים ורחובות מרכזיים.
התרעות פיקוד העורף