השבוע נתקלתי בתן. הוא שיחק איתי מחבואים. הסתתר בין המכוניות ובכל פעם שהפניתי את ראשי אליו הוא השתדל שלא להצליב מבט. הרמתי טלפון אל וטרינר מומחה ליונקים. אמרתי לו שיש לנו תן ברחוב. שהוא נראה לי מאוד בודד. בטח הוא מחפש את הלהקה שלו. דיברנו עליו כמו על ילד אבוד.
"תנים הם הרבה פעמים יצורים בודדים שלא חיים בלהקות", הרגיע, ואני חייכתי לעצמי. בזמן שאני גיליתי בורות מרשימה באשר לנטיות החברתיות של תנים, הוא דיבר עליו בחמלה נוגעת ללב. הרי יש גם בני אדם כאלה. הוא הזכיר לי דבר חשוב: כמו בכל דבר, לקיחת אחריות אישית קודמת לחוקים, לכללים או לאמנות, מה שמוביל אותי למסקנה שעם ועידות אקלים ובלעדיהן, הסידור אמור להיות פשוט: אם נהיה טובים אל הטבע, הטבע יהיה טוב אלינו.
המלצתרבות
קריאה ראשונה
התרעות פיקוד העורף