מכל עבר מדווחים לנו לאחרונה בכלי התקשורת על בעיות התנהגות של תלמידים ועל קשיים גדולים של צוותים חינוכיים שנאלצים להתמודד עמם. כמה גורמים חברו למצב שלפנינו, והטיפול המשמעתי – הנחוץ גם הוא במידת מה – לא ישנה את המצב מיסודו. אלה הגורמים הנמצאים בבסיס התוהו ובוהו.
כך או כך, למידה בעבר לא התייחסה ברצינות להיבטים הרגשיים־חברתיים של התלמידים, ורק בשנים האחרונות גברה המודעות לעד כמה הדבר חשוב. אולם אז התברר שאין מי שיערוך סוג כזה של פעילות כיתתית. המורים הוכשרו לתחום דעת ספציפי, ורק היועצות הוכשרו ברמה מקצועית לנושאים רגשיים וחברתיים. מספר התלמידים על כל יועצת הוא כזה שאין כל אפשרות להגיע לחינוך חברתי־רגשי ממשי ובעל ערך.