ישראל חוזרת ל"תחזיקו אותי". האם התרגיל שהצליח (חלקית) ב־2011 אמור להצליח גם ב־2021? את זה נדע בהמשך. הסיכויים לא גדולים. איראן של היום אינה איראן של לפני עשור. היא קרובה בהרבה לגרעין. היא על סף הגדרתה כמדינת סף. גם אמריקה אינה אותה אמריקה וגם האתגר קשה בהרבה: האיראנים נכנסו כבר מזמן למה שאהוד ברק כינה "מרחב החסינות". הם פיזרו את פרויקט הגרעין והעמיקו אותו אל בטן האדמה. אין להם כור גרעיני. זה לא "זבנג וגמרנו" כמו באוסיראק או דיר א־זור.
כשמשהו מתפוצץ כאן אצלנו, אמר בנט בשיחות סגורות, למה לא מתפוצץ משהו שם בטהרן, אצלם? בנימין נתניהו קרא לאסטרטגיה האיראנית "משחק החתול". איראן היא חתול ששולח זרועות ארוכות לפגוע בנו. אנחנו מנסים לבלום את הזרועות או לפגוע בהן. הגיע הזמן, אמר בנט, שנפגע בראש החתול. כלומר, בראש הנחש.
אתמול הוא הצהיר את זה בפעם הראשונה בקול רם. בחודשים האחרונים, על פי פרסומים זרים, גברה הפעילות של ישראל נגד מטרות איראניות בסוריה. אם מדיניות "הפגיעה הישירה" של בנט תתורגם גם למעשים, היא יכולה להוביל אותנו לעידן חדש ומסוכן: מלחמה עקיפה בין ישראל לאיראן תהפוך לגלויה. טהרן תהפוך למטרה. על פניו אין סיבה שזה לא יקרה. אם תל אביב וירושלים הן מטרות, הגיע הזמן שגם האיראנים יטווחו.
האם יש למקבלי ההחלטות בירושלים מספיק אומץ? האם לא מדובר כאן בהימור מסוכן, שלא לומר מטורף? שאלות שאין עליהן תשובה ברורה. מה שיש זו חשיבה חדשה, מחוץ לכל הקופסאות שהכרנו עד עכשיו. מעניין.
התרעות פיקוד העורף