אם חלק מהמקרים המכונים "אירועי חיכוך" מתרחשים באשמת היהודים, וחלק מהם מתרחשים באשמת הערבים, ספרתי את כולם כאילו בוצעו באשמת היהודים. אם בחלק מהמקרים החיכוך מתחיל ונגמר בעימות שלא קרה בו שום דבר נורא, ואיש לא נפגע בו, ואיש לא הרים בו יד, בחרתי להתייחס אליו בחומרה, כאילו היה אירוע אלים ועברייני.
במילים אחרות, לפני שצריך לעצור את האלימות של אחותי המתנחלת נגד פלסטינים, חייבים לעצור את עבריינות המין של ניצן הורוביץ התל אביבי. אם מותר להכליל, מותר להכליל את כולם. ולפני שמקיימים בכנסת כנס שמבקש "לעצור את אלימות המתנחלים", דחוף הרבה יותר, כך מלמדים הנתונים, לערוך כנס תחת הקריאה "לעצור את עבריינות המין של התל אביבים".
אם יש ביו"ש 50 או 100 או 150 נערים שמבצעים פעולות אלימות או מתכננים לבצע פעולות אלימות, צריך לטפל בהם באמצעות אותה משטרה שמטפלת באירועים אלימים בתל אביב. אותה משטרה, אגב, שלפי הדיווח בגלי צה"ל מזהה דווקא ירידה במספר הפגיעות בפלסטינים בזמן האחרון. אבל כששר הביטחון, מטעמים פוליטיים, מחליט לסמן את החבורה הקטנה הזו בגבעות, כאילו הייתה איום אסטרטגי, הוא הופך לשר ביטחון מזיק.
כן, כל פגיעה של יהודי בערבי היא רעה, וכל מקרה שבו יהודי רוצח ערבי הוא איום ונורא. אבל כמה מקרים כאלה כבר מתרחשים פה כדי שהם יגרמו למערכת להתייחס אליהם באופן חסר פרופורציות, כאל מכת מדינה? אני זוכר מאות ואלפי יהודים שנרצחו על ידי ערבים. כמה מקרים הפוכים אתם זוכרים? מתי היה האחרון שבהם? מישהו יכול בכלל להשוות?
וזה לא ישתנה כל עוד המופקדים על ביטחוננו יתקשו להבדיל – בין אם מתוך שיקולים פוליטיים, בין אם מתוך פוליטיקלי קורקט ארור – בין טוב לרע, בין תוקף לקורבן, בין עמית לטורף, ובין עבריינות פלילית לטרור רצחני רחב היקף.
התרעות פיקוד העורף