בשבוע האחרון, גם בנט וגם יאיר לפיד הקצינו את הטון והם מדברים על מוכנות ואפשרות למימוש אופציה צבאית, גם במחיר אי־הסכמה עם ארה"ב. במקביל, שר הביטחון בני גנץ מדבר על שיתוף מדינות בעולם בחומר מודיעיני ותובנות על מנת לייצר לחץ וסנקציות על איראן, וזאת לצד שיפור המוכנות לתקיפה.
וכך, בדיוק כמו לפני עשור, ראש הממשלה מנהל את "החוג לדרמה" של המזרח התיכון, מחדד יכולות צבאיות בפומבי, תוך שהוא בונה על כך שמערכת הביטחון תאזן אותו והעולם בראשות ארה"ב יהדק את הלחץ והסנקציות על טהרן. חוסר יכולתה של ישראל להסכים לכך שיהיה נשק גרעיני בידי איראן היה מאז ומתמיד בהסכמה לאומית רחבה אצל כל המפלגות הציוניות. על בנט, לפיד וגנץ לוודא שההתנגדות הזו תימשך וכך יהיה גם להבא, בעיקר כשאנחנו מתקרבים לישורת האחרונה.
נכון, זה קצת קשה כשיו"ר האופוזיציה לא מתנהג באופן ממלכתי ומסרב לקבל עדכונים מראש הממשלה, כפי שמחייב החוק, אבל בנט בכל זאת צריך ויכול לשלוח את המזכיר הצבאי לנתניהו לעדכונים. לחתור למגע. וזה קשה עוד יותר כשממשל ביידן לא מאורגן דיו וסובל מירידה בסקרים בארה"ב, ומכאן גם במעמדו בעולם, אבל זהו האתגר. לנהל את המשבר באחריות, בשיקול דעת, באגרוף פלדה ובכפפות של משי, ובעיקר בהסכמה לאומית רחבה ובהתייעצות של בנט, לפיד וגנץ גם עם אהוד ברק, נתניהו ואהוד אולמרט. ואם חלק מהם יצטרכו לקחת כדור נגד בחילה לפני פגישה כזו – שייקחו. ממילא אנחנו מממנים להם את הוצאות הבריאות.
וזוהי בדיוק הסיבה שאני מבקש להצטרף לעמדתו של עמיתי אלון בן דוד, שישראל צריכה לחתור לדיאלוג עם סוריה. כן. אין זמן טוב מזה. סוריה המוכה והחבולה נמצאת בין איראן וחיזבאללה לבין רוסיה, עם בעיות כלכליות קשות, והיא יכולה לקבל מישראל לא רק דלת לארה"ב ולביטול חוק "סיזר", אלא גם שיתוף פעולה בתחומי הכלכלה, האנרגיה, הבריאות, החקלאות ועוד.
נשמע לכם דמיוני? אני חושב שזה אפשרי ושחובה לנסות. לישראל אין מה להפסיד מיוזמה שכזו – רק להרוויח. הוצאתה של סוריה מציר הרשע תפתור לישראל גם את סוגיית האיום מלבנון. שניים בכרטיס אחד. ישנה כמובן הסכמה לאומית רחבה שאין לרדת מרמת הגולן ושאפילו יש לחזק אותה וליישב אותה, לרבות הכרה אמריקאית בריבונות. בעניין הזה ניתן יהיה להגיע לפתרון יצירתי. האמינו לי: שווה לנסות. ואם נקבל כתף קרה מאסד – אז לפחות עשינו יחסי ציבור למותג "עם שוחר שלום".
ומי יוביל את זה? אני הייתי בוחר בצרפתים בתמיכה של ארה״ב, מצרים ועוד. לצרפת יש מסורת של השפעה פוליטית, תרבותית וכלכלית בסוריה ובלבנון, והם מתים להיכנס לעמדת השפעה במזרח התיכון. אם זה יצליח – האמריקאים יתרמו את המדשאה בבית הלבן לטקס.
מעבר לחקירה ולתחקור של השב"ס והמשרד לביטחון הפנים, ואולי גם של המשטרה והפרקליטות, חייבים שר הביטחון והרמטכ"ל לחשב מסלול מחדש בכל הקשור ל"יחידות מחוץ לסד"כ". זהו שם הקוד ליחידות של חיילות שמתגייסות מתוקף חוק שירות ביטחון ונשלחות לשרת במשרדי ממשלה, בקהילות המודיעין, במשטרה ובשב"ס, במשרדי החינוך והבריאות, במוזיאונים ובחברה להגנת הטבע ועוד.
בשלב מסוים טען הצבא כי אין הוא אחראי לבנות חיב"ה שמשרתות בשב"ס או במשטרה, וזו כמובן טעות. מדובר בחיילות שהצבא שולח ליעדי שירות מחוץ למערכת הביטחון (מעין חברת כוח אדם זולה). ייתכן שבכלל יש צורך להפסיק עם היחידות הללו עד לשינוי מודל השירות וכינון שירות אזרחי לכל, על מנת שאזרחי ישראל יוכלו תמיד להיות בטוחים כי בנותיהן הופקדו בידי המעולים שבמפקדות ומפקדי צה"ל, ולא בידי סרסורים בשב"ס.
נאלצתי להזכיר לשוקן שגם במשגב עם, במנרה ובאביבים התגוררו וגרים ילדים, ושגם בארי, שדרות וכפר עזה הם "אזורי לחימה". ועוד הערכתי שביתו בתל אביב יהיה במלחמה הבאה "אזור לחימה חם", ושבכלל, ישראל שוכנת בלב אזור לחימה. לאן נלך? ישראל חייבת להגן על כל אזרח וילד שלה שהתיישבותו אושרה על ידי הממשלה. פוליטיקה ומאבקים נגד הכיבוש לחוד, וההאשמה ההזויה של הוריה של שלהבת פס ז"ל במותה – לחוד.
התרעות פיקוד העורף