הפלרטוט הישראלי עם סין מכעיס את הממשלים האמריקאיים משתי המפלגות

מדינות אירופה נלחמות בהשפעה הסינית, אך מוצאות עצמן בנות ברית שלה אל מול התוקפנות הרוסית. דווקא בישראל, שאמריקה אויבת הסינים היא בת בריתה הנאמנה ביותר, מנסים לאחוז במקל בשני הקצוות

שלמה מעוז צילום: ללא
נשיא ארה"ב ביידן ונשיא סין שי ג'ינפינג נועדו (צילום: רויטרס) | צילום:

לראשונה זה 20 שנה הגיעה ליפן ספינת מלחמה גרמנית הנושאת את השם "ביארן" ועגנה בנמל טוקיו. מדובר בצעד גרמני (ואירופי) ברור כלפי הסינים המשתלטים על ים סין הדרומי, נתיב ים מהחשובים בעולם לתעבורת סחורות של כל מדינות האזור ושל מדינות הממוקמות מעבר לאוקיינוס ההודי והפאסיפיק. גרמניה מייצגת את אירופה, שמואסת בכרסום בהגמוניה שלה - לא רק בימים הבינלאומיים, אלא גם באירופה עצמה, שבה הסינים מכים שורש, תוך ניצול מדינות חלשות.

ים סין הדרומית שייך לכולם, הכריז שונבאך, שגם השתתף בתרגילים ימיים עם הצי היפני. גרמניה היא האחרונה להצטרף לכוח הבינלאומי, שנועד לבלום את התפשטותה התוקפנית של סין. באזור יש כוחות של אוסטרליה, ניו זילנד, בריטניה, קנדה וצרפת, הכל בניצוחה של ארה"ב, כולם השתתפו בתרגילים ימיים בשנים האחרונות.

הזעקה באה גם מכיוון הסוורים בנמל פיראוס ביוון, הטוענים כי מכירת הנמל לחברה הסינית הממשלתית COSCO Shipping, שרכשה בשנת 2008, בשיא המשבר הכלכלי העולמי, 51% מהזכויות בנמל (והגדילה את הנתח ל־67% באוקטובר השנה). בעשור הראשון להשתלטות, הפעילות בנמל גדלה פי שבעה.

הסינים טוענים כי הם מעסיקים 2,000 עובדים, ובאופן עקיף עוד 10,000. עוד הם טוענים כי הם משלמים 3.5% מהכנסות הנמל לממשלה המקומית. זוהי הייתה אחת ההצלחות של היוזמה חובקת העולם של נשיא סין שי ג'ינפינג, תוכנית Belt and Road החדשה והמודרנית לדרכי המשי. הסוורים טוענים כי תנאי העבודה בנמל אינם בטוחים. סוור אחד כבר איבד חייו.

נמל פיראוס
נמל פיראוס | צילום: REUTERS/Costas Baltas

ירח הדבש בין יוון וסין הסתיים. ממשלת יוון לא אפשרה לאחרונה לחברות ממשלתיות סיניות להתחרות על פרויקטים לחלוקת חשמל ביוון. היוונים פנו לסין בזמן שהיו בצרות של החובות האדירים שלהם לאחר משבר 2008, ועכשיו הם מבקשים להשתחרר מכבלי החובות אליה. צריך להודות: נמל פיראוס הפך לנמל הימי הצומח ביותר בעולם. הסינים אומרים כי הוא יהפוך לנמל הגדול ביותר באירופה.

כך לדוגמה הסינים מימנו כבישים ודרכים מהירות במדינה הבלקנית של יוגוסלביה לשעבר מונטנגרו. חוב של מיליארד דולר רבץ על המדינה הענייה, שנאלצה לזעוק לבנקים אמריקאיים ואירופיים שיצילו אותה. סין מכחישה כי היא טומנת מלכודות בדמות מתן הלוואות למדינות ולחברות בעולם.

ההשקעה תהיה מסביב לעולם, החיבור למערכות יהיה בין כל היבשות. התוכנית תדאג גם לבריאות האוכלוסיות בעולם באמצעות הגדלת הנפח של יכולת הטיפול הרפואי באוכלוסייה וכן תפרוס מערכות של בתי ספר מודרניים מסביב לעולם. האירופים אומרים כי לעולם המערבי הדמוקרטי, בעל הערכים, יש האפשרות והיכולת להידרש לאתגרים חובקי עולם של עזרה, ובה בעת לשמור על האינטרסים האסטרטגיים של אירופה בעולם.

הודו מתקרבת לעימות חזיתי עם סין ככל שהשלגים מפשירים בפסגות ההרים בין המדינות בגלל התחממות כדור הארץ. הסינים מנסים לדחוק את ההודים מחבלי ארץ שהם טוענים כי הם שלהם, מה שדוחף את הודו להעלות את יכולתה התעשייתית והצבאית, פשוט אין לה ברירה. באפריקה, האתגר הוא כפול. האירופים צריכים וחייבים להגדיל את ההזדמנויות של עניי היבשת כדי שאלו יפחיתו או יפסיקו את הנהירה לאירופה העשירה והמבוססת, תוך סיכון חייהם בים הסוער. אם ההשקעות יבשילו, מספר המהגרים לאירופה יפחת, ואם זה יעזור לבלום את ההתפשטות הסינית, מה טוב.

רוסיה, ברצותה, יכולה בקלות לקטוע את רוב דרכי הסחר היבשתיים מסין ולחנוק את מרכז אירופה, כפי שהיא עושה לאוקראינה, באמצעות ניתוב צינורות גז עוקפים. למעשה יש פה איום הדדי בין רוסיה ואירופה, ובייחוד הדברים אמורים למדינות מרכז אירופה, שאין להן מוצא לים, והן נדרשות לדרכי מסחר ארוכות מאסיה או מנמלי צפון אירופה וגם מהים התיכון.

התלות של אירופה היא גם בנתיבי המים הבינלאומיים, בעיקר בואך צפון־מערב אירופה. האירופים יהיו חייבים לחזק נמלי האוויר והים שלהם נגד ההשתלטות הסינית והאיום הרוסי. בעיה נוספת של אירופה היא הנסיגה של ארה"ב מהמזרח התיכון, נסיגה שלא תיטיב עם האירופים שהתרגלו במשך עשרות שנים, מתום מלחמת העולם השנייה, למטרייה הצבאית והטכנולוגית של ארה"ב.

מדיניות הבדלנות האמריקאית, הן של הנשיא האמריקאי הקודם דונלד טראמפ ולמעשה הן של הנשיא הנוכחי ג'ו ביידן, תחייב את אירופה להשקיע סכומי עתק בחימוש מודרני רב־מערכתי, נוסף להשקעות האדירות בתשתיות. התוצאה תהיה ירידה הכרחית ברמת החיים של האירופים, שפונקו בידי האמריקאים מאז תוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה.

ג'ו ביידן
ג'ו ביידן | צילום: רויטרס

הנמל הסיני שנבנה בחיפה בידי הסינים ומתופעל על ידם מאז תחילת חודש ספטמבר השנה (בניהולה של חברת Shanghai International Port, עם בעלות של 61.07% לממשלת סין, המפעילה האקסקלוסיבית של נמל שנחאי). נמל המפרץ החדש והחדיש והאוטומטי העניק זיכיון ניהול ל־25 שנה לסינים. הענקת הנמל לסינים נעשתה כדי להתחרות בנמל הישן, שעל עובדיו לא יכלו ממשלות ישראל להשתלט במשך עשרות שנים. ישראל נותנת לסינים לצפות מקרוב בנמל הצבאי החשוב ביותר שלה בחיפה. נכון שיש מידור, אך צריך לזכור את יכולות הסינים, שאולי טחו עיניה של ישראל מלראות.

הנמל החדש במפרץ חיפה
הנמל החדש במפרץ חיפה | צילום: רענן כהן

סין היא ידידתה החמה של איראן, האויבת המושבעת של ישראל, בעוד ארה"ב היא מטריית הביטחון שלה. יגיע רגע שבו האמריקאים יגידו לנו "מספיק" בתחום שיתוף הפעולה בתחום התשתיות עם הסינים, כפי שדרשו בתוקף לסגור פרצות עם הסינים בתחום טכנולוגיית המחר, שישראל היא מהמובילות בה בעולם.

תגיות:
ארצות הברית
/
סין
/
מעריב סופהשבוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף