איפה הם בדיוק היו בשנים האחרונות? אני בטוח שלבם יוצא הרבה יותר לגביית המס, המוערכת בכ־400 מיליון שקל לשנה - זה הרי הג'וב שלהם - לדאוג להכנסות ממסים שתהיינה כמה שיותר גדולות. כולי תקווה שהמס אכן יעזור לצמצום צריכת השתייה הממותקת, אבל זה ייראה במבחן הזמן.
האם המס ידכא או יקטין את הביקוש לצריכת משקאות ממותקים או שהרגישות להעלאת המחירים - משהו בסביבות 1.5 שקל לבקבוק של 1.5 ליטר - לא תהיה רבה, והביקוש לא ייקטן בצורה ניכרת. אחרת, מה הועילו חכמים בתקנתם? גם הטלתם מס וגם לא הפחתתם את צריכת המשקאות הממותקים?
אז מצד אחד יש הצהרות יפות עם כוונות טובות, אבל מצד אחר יש אינטרס ברור למשרד האוצר בהכנסות מסים גבוהות ככל שאפשר, בין היתר ממסי נדל"ן ורכב. זה כמובן לא הולך יחד, וכך בסתר ובעומק לבם, להערכתי, הם רוצים בעיקר בהמשך החגיגה. תוסיפו את זה למצב הסוציו־אקונומי ולנקודת הייחוס המשפחתית והחברתית של רוב פקידי האוצר הבכירים - סביבתם הקרובה והרחוקה מחזיקה לבטח בכמה דירות להשקעה, ואיש מהם בוודאי לא טורח לנטוש את הרכב הצמוד (והמזהם) שלו לטובת נסיעה בתחבורה הציבורית.
האם יש להם אינטרס ברור בעליית מחירי הנדל"ן? בוא נגיד זאת כך: אף שזה ממש לא תלוי רק בהם, אלא בעיקר בגורמים חיצוניים (ריבית) או בגורמים ממשלתיים (מדיניות בשוק הדיור), לא נראה שפקידי האוצר מזילים דמעה על הסחרור המחודש במחירי הדיור.
לדוגמה: ההכנסות ממס שבח (מס רווח הון) עלו בינואר־אוקטובר 2021 ב־70% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, והגיעו ל־6.3 מיליארד שקל. ההכנסות ממס רכישה עלו בשיעור דומה של 72%, והגיעו ל־9.8 מיליארד שקל. בחודש אוקטובר נרשמה עלייה חריגה במיוחד בגביית המסים, כנראה תגובת השוק לצפי להעלאת מס הרכישה למשקיעים.
לאחר ירידה במחירי הדירות להשקעה בתחילת משבר הקורונה, בחודשים מרץ־מאי 2020, מסוף 2020 ועד ספטמבר 2021 עלו המחירים והגיעו לרמה גבוהה יותר מהתקופה שלפני המשבר. המחיר החציוני של דירת השקעה בינואר־יולי 2021 היה כ־1.55 מיליון שקל, לעומת כ־1.41 מיליון בתקופה המקבילה אשתקד וכ־1.37 בינואר־יולי 2019, בתקופת ההתמתנות בפעילות בנדל"ן.
מדובר בעלייה ניכרת של 10% בינואר־יולי 2021, לעומת התקופה המקבילה ב־2020 ו־14% לעומת ינואר־יולי 2019. אני מניח שהמגמה הזו התגברה גם בחצי השני של 2021. 10% בשנה אומרים דבר פשוט: אנחנו בסחרור מחירים.
בשנת 2019 הוא עמד על כ־33 אלף שקל ורק כ־52% מערך הייבוא, שזה השיעור הנמוך ביותר מתחילת תקופת המדידה של רשות המסים. אלא ששינויים במיסוי כלי רכב היברידיים ופלאג־אין (רכבים נטענים), וכן עדכונים בנוסחאות המיסוי הירוק והאיבזור הבטיחותי, הביאו לעלייה הן בסכומים השקליים של מס קנייה ממוצע לרכב והן בשיעור מס הקנייה האפקטיבי.
כך, בשנת 2020 כבר עמד המס הממוצע על 36.5 אלף שקל (מס אפקטיבי של 62% שמשלם האזרח על קניית רכב), ובתחילת שנת 2021 הגיע המס הממוצע ל־41 אלף שקל (מס אפקטיבי בשיעור של 69% - כלומר, על כל שקל יבוא יש תוספת של כ־70% מס קנייה). רשות המסים מציינת כי בתחילת 2021 היו מעט יחסית כלי רכב היברידיים ונטענים, הזוכים למיסוי נמוך, ולכן צריך לבחון את המגמה ארוכת הטווח.
בכל מקרה, המס האפקטיבי הממוצע עלה בשנתיים האחרונות מה שלא מרסן את הביקוש לכלי רכב - בין היתר גם בגלל שוק האשראי הנוח לרכישת כלי רכב.
השורה התחתונה היא שיש פה מאגר מסים של עשרות מיליארדי שקלים בשנה, שיש למשרד האוצר אינטרס בשמירתו, גם אם פקידיו לא יודו בכך. מהצד השני יש בור שחור - אותו בור של הכלכלה השחורה. על פי פרסומים של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, היקף הכלכלה השחורה בישראל נאמד ב־20%־23% מסך התמ"ג, כלומר אילו תועדו כל העסקאות במשק, לרבות עסקאות הכלכלה השחורה, צפוי שהתמ"ג היה גבוה ב־20%־23%.
מן הסתם, בגין הכנסות שאינן מדווחות לא משלמים מסים, וכתוצאה מכך נפגעות הכנסות המדינה ממסים. אובדן ההכנסות למדינה ממסים כתוצאה מפעילות זו נאמד בעשרות מיליארדי שקלים בכל שנה(!). על האובדן הזה מתווספת פגיעה עקיפה אפשרית בעוסקים בפעילות כלכלית שחורה או באלו התומכים בהם, לרבות פגיעה בתנאים סוציאליים של המועסקים, כמו אי־הפרשות לפיצויי פיטורים ולפנסיה, כנדרש בחוק. האם המדינה עושה הכל כדי לצמצם את התופעה הזו? ממש לא.
לפי הדוח האחרון של רשות שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, התשואה הממוצעת של מכשירי החיסכון ארוך הטווח (קופות גמל, קרנות השתלמות, קרנות פנסיה ועוד) עמדה בין 2015 ל־2020 על כ־5% ברוטו בשנה (לא כולל דמי ניהול). זו תשואה לא רעה, בהתחשב ברמת הריבית האפסית, אבל מי שרוצה להשיג יותר מהממוצע צריך להקדיש לזה קצת זמן.
לא, לא מדובר בלימוד רזי שוק ההון וגם אין צורך לעקוב אחרי המדורים הכלכליים בתקשורת. צריך לעשות את זה בעצמך: לבדוק מדי תקופה את הביצועים של הקרן שבחרת לעומת קרנות אחרות (באמצעות מערכת נט פנסיה, הגלויה לציבור, או באמצעות השוואות עם חברים) ולהיות דינמי בניידות בין קרנות ובבחירה בין מסלולי השקעה (בדגש על משקל המניות).
פעם נחשבו דמי הניהול ל"רוצח השקט" של הפנסיה. הם אכלו שליש - ולפעמים יותר - מהתשואה, ולמעשה פגעו קשות בסכומי הפנסיה בעת פרישה. כיום הצטמצמה התופעה הזו - והשוק ירד לדמי ניהול ממוצעים נמוכים וסבירים. לכן המבחן החשוב של הצרכנים צריך להיות מבחן התשואה, ולא דווקא דמי הניהול. וכמו בכל מקצוע, גם בעולם ההשקעות יש מנהלים טובים יותר ויש טובים פחות או ממש גרועים. צריך לדעת לבחור את הטובים כי בחירה כזו היא תוספת משמעותית מאוד לפנסיה. עד כמה משמעותית? אקח דוגמה הפוכה שנותנת רשות שוק ההון בפרסומיה בנוגע לדמי ניהול.
התרעות פיקוד העורף