לא נעים להגיד, אבל יש משהו מתיש בקטטות החוזרות ונשנות בתוך הקואליציה. ראשית, משום שדי ברור שלאף אחד אין כוונה אמיתית או אינטרס אמיתי לפרק את הממשלה בטרם עת, על אף כל אתגריה. שנית, כי היא עברה את הפאזה הראשונה שלשמה קמה, וצריכה עכשיו (סליחה על המונח האנכרוניסטי) להחליף דיסקט.
המחלוקות בתוך הממשלה מובנות לנוכח ההטרוגניות שלה. אבל עכשיו כשהיא השיגה יציבות לפחות לעוד שנה ותשעה חודשים (אז מתוכננת הרוטציה בין בנט ללפיד), טוב יעשו שריה אם במקום להשקיע רק בהתקוטטויות פנימיות סביב כן־אלימות־מתנחלים־לא־אלימות־מתנחלים וכן־חוק־החשמל־או־לא, יציבו לעצמם יעדים שהם קצת מעבר לתחזוקה שוטפת ושמירה על סטטוס קוו.
תחזוקה היא דבר מאוד חשוב, אל לנו לזלזל בה או ביציבות שלטונית מינימלית אחרי הערעור הדמוקרטי המופרע שחווינו כאן במשך שלוש שנים כמעט. עדיין מכיוון שכל אחד מהשרים אמון על טריטוריית משרדו, רצוי שהציבור ידע - מעבר להצהרות בומבסטיות, פוסטים, סרטונים וציוצים - מה היעד העיקרי שאותו הוא (או היא) מתכוון להשיג. כיום ברוב המשרדים אין לנו מושג מהו היעד החשוב ביותר, ולכן יהיה קשה לקבוע אם השרים הצליחו או נכשלו בתפקידם.
אם רוצים להחזיר שפיות ומנהל תקין לתפקוד השלטוני, חלק מהעניין הוא הצבת יעדים ברורים. גם מבחינה תקשורתית, זו טקטיקה שיכולה לתגמל, והרי ידוע שעבור הפוליטיקאים היח״צ הוא החשוב מכל. הרי התקשורת מחפשת כותרות באופן כל כך נואש שהיא מוכנה לטמטם את כולנו עם אינספור דיווחים לגבי סופה בשם "כרמל", שעל ידי הרוב המשתומם נתפסה כמקבץ ימי חורף די רגילים. שרי הממשלה יכולים, אם כך, לספק לתקשורת כותרות בדמות יעדים, כשכל אחד מהם יבחר לעצמו יעד מרכזי אחד למשרד שעליו הוא מופקד.
הוא יוכל לדבר על היעד הזה כחלק מהאג׳נדה האישית שלו, ואם ישיג אותו - זה בכלל יהיה נפלא. בבחירות הבאות, שאם ירצה השם יבואו עלינו לטובה בעוד ארבע שנים, השגת היעד תהווה הוכחה ניצחת לכך שזו הייתה ממשלה אפקטיבית שלא רק ברברה את עצמה לדעת, אלא גם עשתה.
התרעות פיקוד העורף