גם סבו הרב,לא היה עולה בדעתו לנקוט במהלך דתי שהוא מתן כבוד וזכר לנפטר, ליהודי חרדי שאיבד עצמו לדעת.חכמי התלמוד ידועים כמי שהקפידו באופן קיצוני על לשון נקיה ונמנעו בקנאות משימוש במלים קשות. רק במקרה אחד הרשו לעצמן חכמי התלמוד לחרוג מהשמירה הקפדנית על לשון נקיה. "תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו",אמרו (מדרש רבה, פרשת ויקרא). יש נוסחה "נבלה סרוחה".
לחכמי התלמוד, התנהגות בלתי הוגנת וטיפשית של יהודי הנושא תואר תורני, היתה כסיוט. מי שעוקב אחרי התנהלותם של רבנים ותגובותיהם לאירועים ולהתפתחויות בזירה הפוליטית בישראל, יכול להבין מדוע חרגו חכמי התלמוד מקפדנותם ללשון נקיה והנציחו גינוי חריף לתלמיד חכם שאין בו דעה. אינני יודע עד כמה הרב דוד לאו אכן ראוי לתואר תלמיד חכם. אולי יש בו רק ניחוח של התואר.
התרעות פיקוד העורף